עדיין מתלבטת

שלום ליאת, הזמן עובר ואני עדיין לא מצליחה להביא את הכל אליה. עדיין שומרת על הרבה דברים שם בפנים. בא לי להקיא את הכל, אבל לא יכולה. אני קוראת את הדברים של לילך ואני מתחילה לבכות, אבל אצל אני עושה רושם של חזקה, מאופקת, אבל עצבנית נורא. אני כן רוצה ללכת אליה, מחכה ליום של הפגישה, מכינה הרבה מה לשאול, להעיר ולהגיד אבל שם הכל משתנה. כאילו ששם אני הופכת למישהו אחר. אני מרגישה שאני חייבת לשמור על הדברים הפרטיים שלי, או אחרת אני מבטלת את עצמי. לקחתי חופש שבוע שעבר כי רציתי להתרחק קצת, אבל חיכיתי בקוצר רוח לפגישה שאחרי. מה קורה לי? איך אני אעבור את השלב הזה כבר. וזה לא משהו שאני מתכננת זה פשוט קורה לי!!!! תודה ושיהיה שבוע נעים

שלום לך, אני זוכרת את הקושי שלך להביא את עצמך כמו שאת. יש אנשים שזקוקים לזמן רב מאחרים. במקום להתאמץ לפעול נגד הדחף, הייתי מנסה להקשיב לחרדה שלך וללמוד ממנה: איך קרה שלמדתי שאסור לבטוח באיש? איך למדתי שביטוי אותנטי שלי ושל רגשותי יעמיד אותי במצב פתטי? מי הדמות שלא יכולה הייתה להכיל אותי ואת רגשותי, עד כי נאלצתי לטמון אותם עמוק עמוק בתוכי? כל אלה הם תכנים חשובים, לא פחות מאלה שעדיין אינם יוצאים מול המטפלת. בהצלחה ליאת