כמה שאלות

- למה מטפלים פונים להדרכה? והאם יש איזשהוא שלב בקרירה שהם מפסיקים את זה? ואיך המדריכה אמורה לעוזר למטפלת אם היא לא מכירה את המטופל? האם זה נכון לטפל בעניין לפי נקודת מבט אחת (של המטפל, בלי לשמוע את המטופל)?? -האם ההדרכה נעשית באופן שבועי, או לפי צרכי המטפל? והאם היא כמו פגישה טיפולית בין מטפל ומטופל או שהיא שונה? -האם מותר למטפל להשתמש "בסיפורים" או "באירועים" שהמטפל שלו עבר עם מטפלים אחרים עם שינוי פרטים?? -האם יש מצבים שהמטפל מרגיש בהם תקוע מול מטופל? תודה רבה וסליחה על ריבוי השאלות!!

שלום שירה, הגם שמטפל מומחה רשאי לעבוד ללא הדרכה, כמעט כל המטפלים נמצאים בסוג זה או אחר של הדרכה בשנות עבודתם הראשונות, ולעיתים קרובות גם מאוחר יותר. לפעמים המעורבות והמושקעות הגדולה של המטפל בטיפול ובמטופל עלולה להפריע לו להתבונן על הדברים באופן מלא ועשיר. ההדרכה מכוונת בדר"כ לרגשותיו של המטפל, למחשבותיו ולחוויות שלו בחדר, ופחות לאיזשהו 'צדק' אבסולוטי או שיפוטיות ביחס למטופל. ההדרכה יכולה להיעשות אחת לשבוע, אך גם בתדירות נמוכה יותר. היא אינה זהה לטיפול שכן העיסוק אינו מתמקד במטפל ובעולמו הפנימי כשלעצמו, אלא בתחושותיו ולבטיו באשר לטיפול או למטופל. היא דומה לטיפול בהיותה מצייתת לחוקים של חיסיון ולגבולות שלך מקום וזמן. בהקשר של הדרכה עשויים לעלות חומרים כלשהם מחדר הטיפול, אך זה נעשה עפ"י אותם כללי חיסון ואתיקה הנהוגים תמיד. המטפל ישתף את המדריך רק באספקטים הרלוונטיים לסוגייה עליה בחר להתייעץ. חשוב לזכור שתהליך ההדרכה נועד בראש ובראשונה להעצים ולחזק את המטפל, ובכך לתרום ולקדם אף יותר את המטופל. יש מצבים בהם מטפל עלול לחוש את התקיעות, וגם בשביל זה נועדו ההדרכות. בברכה ליאת