ליאת

את לא יכולה לתאר לעצמך,עד כמה אני כועסת על עצמי ומצטערת שחשבתי בכלל לנסות ולהכנס למהלך כזה,כשבעצם בתוך תוכי יודעת שזה לא באמת מה שרוצה.האמנתי שניתן לעשות הפרדה בדברים,שכל אדם בוחר לו מתי ואם בכלל הוא רוצה טיפול ובעיקר למה? ומסתבר שלסיבה אין בכלל משמעות! אילו לא הייתי מידעת על אותה בעיה,אין לי ספק שזה בכלל לא היה נושא לשיחה.אני חושבת שמייחסים לנושא הזה משמעות יתרה,כאשר בפועל זה רחוק מלהיות כזה נורא.אני רחוקה מלהיות בסכנת חיים(הייתי שמחה לו היה זה כך) אבל זה לא!והעובדטת מדברות בעד עצמן.והתמקדות בנושא הזה הרבה יותר ממיותרת,משיגה תוצאה הפוכה!אני לא יודעת למה אבל מאתמול,אין לי רגע אחד של מנוחה יש לי כזה בלאגן בראש,במחשבות ובעיקר בהרגשה.רוצה לצלול הכי עמוק שאפשר,שגם אם אנסה לעלות חזרה לא יישאר לי חמצן,האויר כבר נגמר.מתפוצץ לי הראש מרוב מחשבות ואני רק רוצה שקט. רוצה להעלם רוצה להרגיש איך זה בעולם אחר.

ליאת אם המחשבות האלו לא מרפות,ונותנות לי קצת מנוחה אני לא ממש יודעת מה אני עושה.

דנה יקרה, פגישה טיפולית ראשונה, בעיקר כשהיא באה לאחר לבטים כה רציניים, יכולה לעורר הרבה מחשבות, ספקות, אי שקט ואפילו חרטה. כאשר מגיעים לאיש מקצוע, עושים זאת - בין השאר - מתוך ידיעה שהוא מבין בתחומו. לפעמים מה שנראה בעינינו חסר חשיבות ו"נון-אישיו", נתפס אחרת בעיניים המקצועיות של המטפל, ואז נוצר פער בין הציפיות לבין מה שעומד מולנו. יכול להיות שגם המטפלת לא חוותה אותך בסכנת חיים מיידית, אך נוכחותו של פוטנציאל מאיים כל כך אינה יכולה להישמט ולו לרגע מתודעתה. אני מאמינה שהתעלמות ממה שנראה כמו סכנה או איום על שלומך, כמוה כהתעלמות מוקדמת בהרבה מדברים שאיימו על שלומך הגופני והנפשי. מטפל חייב להיות זהיר ולא ליפול למלכודת השחזור המפורסמת. אני חושבת שהמטפלת שהציבה לך את הדברים כפי שהם מבקשת בשבילך משהו חדש, מיטיב, חומל, דואג ומכיל - לשם שינוי. הלוואי שתצליחי לראות זאת ליאת

הפער בציפיות נוצר כשיש ציפיות,ולא כשאין.וכן שמעתי את מה שיש לה להציע לי ואני עדיין אומרת לא תודה.אם זה המצב האופציה היחידה כרגע,אני רוצה להשאר איפה שאני בתקווה ובשאיפה לגמור עם זה מהר בצורה זו או אחרת.