זוגיות טריה על הפנים

היי אני בת 24 בעלי בן 36 אז ככה : לפי קורות חיים שהוא שלח לעבודה מסוימת ראיתי שעבד בכ5 מקומות מאז הצבא התקופה הכי ארוכה היה 9 שנים.הוא לא למד ואפשרות לממצוא עבודה במפעל הוא לא רוצה לעבוד 12 שעות ולא במשמרות ולא עם לאומים מסויימים בטענה שאי אפשר להסתדר איתם ורוצה להיות אחראי בעבודה.....(הוא היה מנהל בעבודה במשך כל חיוו) הוא טוען שאין כל כך עבודה באזור שאנו גרים ואם הוא מוכן לגור במקום אחר אז רק קיבוץ ושיש לנו פרטיות . אני נשואה שנה גרים עם הוריו אביו חולה אלצהיימר יש לנו סלון וחדר שינה נפרדים ומקלחת הוא התחיל לעבוד כמה חודשים באיה חברה היתה בעיה עם תשלום הכסף והפסיק..... כמו כן גם הזוגיות שלנו לא משהו....אני גרה בכפר שלו...כך שהיו לי קשיי הסתגלות בתחילה והוא לא תמך בי ....זה לא שאנו רבים או משהו....פשוט יש המון מתח לחץ דיכאון...אנו חים על חשבון הוריו בקושי 2400 ש"ח לארבע אנשים....יש לנו חובות ....חשבוני מעוקל..גם חשבונו....(שלי עוקל לפני כחודש) אני סטודנטית לתואר ראשון הוא הבטיח לי שיממן את למודיי אך הוריי ממנים לי ,בתקופה שעבד כמה חודשים הוא כן קנה לי כמה דברים הוא לא קמצן. גם הסקס לא משהו בהתחלה היה סביר פעם בשבוע אך אין ביננו כימיה גם בתחום זה אני אוהבת סקס חושני סוער שמטריף את החושים שנמשך הרבה זמן הסקס במקרההטובנגמר תוך 5 דקות זה לא שיש לו בעיות שפיכה מוקדמת הוא אוהב חפוז....אנחנו מקיימים יחסים פעם בחודש בקושי....הוא טען שהוא כמו בן 18 לפני שהתחתנתי שהוא אוהב סקס....הבעיה שאני דתייה ולא יכולתי לדעת אם זה האמת..לפני נשואין....הוא אומר שזה בגלל המצב חוסר פרטיות חוסר עבודה וגם קצת בגלל עאלק אבל אלה תירוצים טיפשיים למשל למה אני לא מתאפרת כשאני יוצאת?? בקיצור אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך בזוגיות זו... כרגע אני אפילו אומרת חבל שהתחתנו...בנוסף לכל גיליתי תמונות של חברתו לשעבר בבית (הוא סיפר לי שהיתה לו חברה אך ממש לא ידעתי שאצטרך להתמודד עם שרידים כאלה) סיפרתי לו על זה אמרתי לו שלא מקובל הוא הבטיח שיזרוק....יום אחד בדקתי במסנגר שלו וכתוב שם של חברה שלו באנשי קשר אך היה אוףליין ...הבחורה הזאת התחתנה כבר כך שאין שום סיבה שתמשיך להופיע באנשי קשר...אם זו היתה ידידה אין לי בעיה.. חוצמזה אני בדיכאון בלחץ ועצבים מהמצב הזוגי כלכלי שלנו ואני לא אומרת לו על זה כלום למרותשהיה איזשהו פיצוץ פעמיים שלוש....אניבכל הזמן הזה לא פזלתי לעבר אף אחד אפילו שאני מחכה לו חודש ש"יעשה לי טובה" אז כבר ראה אותי חמוצת פנים וכבר מתגעגע לחברה...גם אני ספרתי לו על פנטזיה לסבית וכו...אך אין לי שום כוונה ליישם גם מבחינה מוסרית וגם כי אסור... אני חושבת איך נגדל ככה את ילדיינו אם יש לו כ"כ הרבה תנאים לעבוד? ואני לא בטוחה שאני רוצה ילדים ממישהו שאני לא מרוצה ממנו בשום תחום...גם לו יש טענות כלפיי אך הן די טיפשיות...כמו שאני לא מתלבשת יפה ומתאפרת יפה שאני יוצאתלאנשהו...שלפעמים קצת מתביישת לדבר עם אנשים....(במקום לתמוך בי ולעודד אותי הוא מלא טענות)... מה עושים???????

שלום נופר, העצה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה להשהות את ההחלטה להביא ילד לתוך זוגיות כל כך מורכבת. לבד מפער הגילאים הגדול, יש ביניכם פערים רבים נוספים, הן בצרכים הבסיסיים שלכם והן בעמדות עקרוניות כלפי זוגיות ופרנסה. איכשהו, השנה הראשונה לנישואין כרוכה כמעט תמיד בקשיים וחילוקי דעות, אבל במקרה שלכם לא הייתי משאירה את הדברים ליד הזמן, והייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ זוגי ללא דיחוי. . אם לא תעשו כן, שניכם עלולים לחוש בעוד מספר חודשים או שנים לכודים במערכת זוגית מאמללת, שתגבה מחירים כבדים מכם ומילדיכם העתידיים. אשמח לשמוע מה בחרת לעשות ליאת