לעזרתכם הנדיבה

אני פוחד לספר למטפל שלי דברים קשים מחשש שלא יאמין לי, ואם לומר בכנות קשה לי להאמין לעצמי שזה קרה אז איך הוא יאמין. האם אני צריך לבכות ולהיות דרמטי כדי שיאמינו לי, או שמטפל מבין שלא תמיד כאב מתבטא רק בדמעות והיסטריה. אני הלום קרב וקשה לי להביע רגש או לבכות ואני יודע כמה אנשים סביבי מצפים שסיפורים מסוג זה ילוו בכאב הנראה לעין, אני כמו פוחד לגרום למטפל שלי להתאכזב מסיפור כל כך קשה ומרגש כל כל מינורי. מה לעשות?

עידו שלום, המצב שאתה מתאר הוא מצב מוכר לעיתים קרובות, ומצב היכול לגרום לך סבל בשל התחושה שלא מאמינים לך שזה מה שהיה, במיוחד אם אתה לא בוכה, או מגיב בסערת רגשות. אבל דווקא במקרים אלו התגובה שלך היא תגובה שכיחה, תגובה של ניתוק מהאירוע ומהרגש. מטפל מקצועי בוודאי לא יראה בכך אכזבה שאתה לא בוכה כשאתה מספר, אלא ינסה לעזור לך ליצור רצף מסויים שאבד לך, גם בזכרון - כך שתחוש שזה באמת קרה, וגם ברגש, שתוכל להרגיש משהו יציב ועקבי יותר. אני מאחל לך בהצלחה בדרך הלא פשוטה בטיפול, דרור