עוד מעט, עוד קצת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שבת שלום ליאת! ממש בקרוב הנסיעה שלי מגיעה לסיומה... קצת מרגש וקצת עצוב.. בדיוק היום חשבתי שאני מרגישה קצת כמו אמא לילדים האלה, ושזה נורא נעים לפעמים. אני אוהבת את איך שאני, כשאני איתם. אני אוהבת את איך שהם משחררים אותי מהמבוכה הקבועה שלי, ומצרפים אותי למשחקים ולהשתוללויות שלהם בטבעיות גמורה, אני אוהבת את הרגעים שקצת עצוב להם והם באים להתכרבל בתוך החיבוק שלי, אני אוהבת את החיוכים המתוקים שלהם ואת השיחות המצחיקות שיש לי איתם. אני אוהבת את זה שאין להם שום חיבור מוצק למציאות, ואת זה שאני יכולה לדבר איתם שעות על טעמים של גלידה ועל בובות פרווה... משהו בי קצת נצבט לקראת הפרידה הצפוייה... הסיפור עם המטפלת התגלה כאי הבנה אחת גדולה. היא לחלוטין פספסה אותי, לא הבינה בכלל. (וזה מפתיע לי, כי היא בדרך כלל קולטת אותי יותר ממה שהייתי רוצה...) אנחנו בסדר, אני והיא. עברתי פה משבר לפני מספר ימים, יצרתי קשר והיא כל כך הרגיעה.. כל כך נעים היה לשמוע את הקול שלה, כך ממרחק. כל כך הסבירה אותי לעצמי, חיברה קצוות מפה ומשם, היא כל כך מכירה אותי, מבפנים החוצה... אני כבר מתפקעת כמעט מסיפורים קטנים וגדולים שרוצה לספר לה. וכל רגע משנה את דעתי ממה אתחיל... ואולי בכלל אתחיל מלספר לה שהתגעגעתי... זהו.. לילה טוב שיהיה (ובשבילך בעצם כבר בוקר טוב) נועם
נועם יקרה ממש! כמה טוב לראות את שמך (גם) כאן.. אוהבת כל כך לקרוא את הסיפורים הקטנים והגדולים שאת מספרת מחברת אותי לשגרת היום שלך, לדברים שמעסיקים..מחברת אותי בקשר נוסף אלייך יש לי תחושה שגם היא כבר מחכה לשמוע.. שגם היא כבר מחכה שתחזרי כמוני :-) שולחת חיבוק גדול וטוב, מעבר ליבשת, להרים ולאוקינוס לילך.
שלום נועם, קרובה רחוקה... תודה שאת זוכרת אותנו, כאן, ומשתפת ברגעים הקטנים והמרגשים שם, בנכר. אין לי ספק שהבאת איתך הרבה שמחה וטו?ב לילדים האלה, וחסרונך יורגש מאד אחרי הפרידה. תתנחמי בזה שגם מעט טוב מלא-כלום. שמחתי לשמוע שמקומך אצל המטפלת שלך נשאר כשהיה. הרי היה חייב להיות לזה הסבר... חזרי במהרה ובשלום ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
