זה מפחיד אותי...

ההתמכרות אליה, לטיפול אני לא רואה את עצמי יכולה בלי הפגישות ,ניסיתי לעזוב בכל מיני תואנות שונות ומשונות,ותמיד מצאתי את עצמי חוזרת . פשוט אני לא רואה אף אחד מלבדה שיחבק אותי שאשבר. מי יחזיק לי את היד כשאני בוכה? מי ישקף לי את המציאות? מי ידבר איתי אמת? מי יוכל לראות אותי,מלבדה,מעבר לחומות ההגנה,מבעד למסיכה שאני מדביקה על פניי. כ"כ צריכה את הנוכחות שלה בחיי. אמנם יש מי שיהיה איתי וכו' אבל אני לא רוצה אף אחד,רק אותה. לא סומכת על אף אחד כמו עליה. וכל זה מפחיד כי מה יהיה הטיפול יצטרך להסתיים מתישהו , אומרים שנגיע לגשר נעבור אותו אבל אני לא רואה אותי עוברת את זה.... מפחיד אותי ,התלות בה,בטיפול. מה יהיה איתי? מה? מה דפוק בי? דרור אתה יכול להגיד את האמת....

חן שלום, אני מאוד מבין את הפחד שלך מהתלות שאת מרגישה במטפלת שלך. אבל זה המקום שאת מרגישה שאת צריכה אותה עכשיו. נמצאת איתך תמיד, קשובה, מבינה. זהו מצב המעורר בך תחושה טובה אבל את גם מפחדת שזה יישאר ככה. אני חושב שככל שתבטחי בה יותר והטיפול יתקדם, תוכלו ביחד לעבור שלב, שלב בו תוכלי להרגיש שאת יכולה יותר לבד, לא כי את בורחת, אלא כי את יכולה. שלב בו תוכלי להוריד מעט את המסיכה גם מחוץ לטיפול, ולאפשר לעצמך לחוות גם את המטפלת כמתסכלת. אבל זה באמת בעתיד, ואולי זה יהיה לא קל אבל גם לך יהיו יותר כוחות. אין טעם להאיץ את התהליך הזה, נסי להישאר במקום בו את נמצאת עכשיו, למרות הפחד. דרור