טיפול מוזר

שלום, כתבתי פעם שעברה לליאת שאני כל הזמן "בוחנת" את המטפלת שלי. עד כמה איכפת לה ממני, עד כמה היא מוכנה להילחם בשבילי. אני מבטלת פגישות, יוצאת מהחדר באמצע הפגישה, לוקחת חופש לכמה שבועות וחוזרת ....והיא "מספקת את הסחורה" . ליאת אמרה שזה בעיה של להתמסר, לבטוח, פחד מנטישה.... אבל שאלתי היא, אם אני רואה שאיכפת לה ממני אז למה אני ממשיכה לעשות את זה? מאיפה נובע הצורך הזה? תודה

לך כמו לרובנו לפעמים קשה להתמסר לידיו של אדם במקרה זה המטפל, שאנו לא בטוחים לגבי אהבתו אלינו או סוג הקשר בינינו (בניגוד לתחושה האמיתית שיש לנו עם ההורים שלנו) כמובן שאת יכולה עד אין סוף להמשיך לשחק "מי צריך את מי יותר" אך בסופו של דבר מי שיפגע מכך זו את ושוב את. חשוב עד מאוד שתשתפי את המטפלת שלך לגבי האופן בו את מחפשת שיגידרו לך עד כמה אכפת לה ועד איפה "היא מוכנה להילחם בשבילך" המשחק הזה של עד כמה היא נלחמת בסופו של דבר יתיש אחת מכן , ומה שיתפספס כאן הוא הטיפול שלך שזה הדבר הכי חשוב. בשורה התחתונה למרות הקושי תנסי לברר עם עצמך למה חשוב לך להיפתח ולהתמסר רק כשאת בודקת את השטח כל כך ביסודיות ולמה חשוב לך שהיא תמנע ממך ללכת כשבעיקרון נשמע שאת כן רוצה להיות שם. אחרי שתעברי את המסכת הזו תוכלו סוף סוף להתחיל בטיפול אמיתי ולהשאיר את משחקי "חתול עכבר" מחוץ לחדר. בבוא הזמן תביני שלמרות שהיא לא אמא ולא אבא את כן יקרה לה וחשובה לה (זו הסיבה שפסיכולוגים גם בוחרים בתחום הקשה הזה) וכן מותר לך להרגיש בטוח גם אם ישנה לפעמים תחושה קלה של זרות. בהצלחה נורית

סיוון יקרה, הבנה אינטלקטואלית של הדברים מהווה רק חלק מהדרך לשינוי התנהגותי. רובנו נאלצים לעבור גם דרך הבנה רגשית, ולהתמודד עם הדברים באופן הדרגתי. לכן, למרות שאת מבינה שהמטפלת אכפתית כלפייך, את זקוקה לזמן נוסף להתנסות ו'לשחק' עם התובנה החדשה. אני ממליצה להתמיד בטיפול ולהקפיד על רציפות הפגישות, ומקווה שבקרוב תרגישי בטוחה יותר, אורנה