.

אפיסת כוחות בפעם המיליון כי כל פעם אוספת את עצמי את כל הרסיסים ממשיכה לשרוד עוד יום ועוד יום כי "חייבים" כי אם לא אמא שלי תבכה.. כי כולם ישנאו, בינתיים רק אני זאת שבוכה ושונאת (את עצמי) וכואבת ופצועה ועדיין לי כרגיל אסור אסור אסור להגיד את כל זה מתאפקת שלא להתאבד עכשיו על החיים האלה באמת שכבר עברתי יותר מידי אבל כלום לא משתפר וכלום לא עוזר נמאס לחיות יום יום בידיעה שמחר יהיה משהו איזה מצב רוח שיפיל אותי לרצפה נמאס מההרגשה של רק לרצות לברוח הכי רחוק, והכי מהר.

את לא מבינה כמה אני מזדהה אתך,אני קוראת אותך ורואה את עצמי.לא מפריע לי שישנאו כי למי כבר אכפת אחרי שאמות! אבל כן פוחדת על אמא שלי ומרגישה חובה לנסות להמשיך ולשרוד,בגללה.וכן לצערי יודעת שהמחר לא מביא איתו שינוי,אלא רק יותר רע. את יודעת לא באמת נראה לי שיש לאן לברוח אפילו רחו אם זה לא לתמיד! זה או פה להתענות ןלסתום,או שם ולנוח סוף סוף! סליחה שלא שידרתי לך אופטימיות כי לא יכולה,ובכל זאת מאחלת לך,שתקומי ליום חדש ולשם שינוי טוב או לפחות סביר,שלשרוד אותו לא יהיה משא כזה כבד!מאחלת לך זאת מכל הלב והלואי וגם אני אקום לבוקר כזה,אפילו לא טיפה יותר. לילה טוב ושקט.

דברים לא משתנים ביום ולחשוב שאולי גם מחר תרגישי כך זה נורא... גם התחושה והסבל, והסבל שרוצים למנוע מהסביבה וסובלים בשקט זה קשה. אבל זה לא תמיד יהיה כך, הייתי במצב שלך ויצאתי מזה לא ראיתי את "האור" כשהיה לי רע אבל בסוף (לאחר 3 שנים) הוא הגיעה. זה ישתנה! אני יודעת שאת לא רואה את זה אבל זה ישתנה.

הכוח לסחוב יום אחר יום הולך ואוזל לו. אני סוחבת בי 2 עולמות מנוגדים ,וזה עושה את ההתמודדות קשה יותר. העולם הפנימי משתלט ,ולא משאיר לי כבר אוויר... גם הפעם אני אצטרך להיאבק לבד גם כי לאנשים נמאס מהמצב רוח שלי, הפעם רק *אני* ל ב ד אצטרך למצוא את הכוח שבי,וזה נהייה לי קשה והפעם זה ממש עולה לי בבריאות, שיט אני פוחדת ליפול, וזה מצחיק כי אני כבר בנפילה. תודה בכל זאת,הלוואי שאצליח,רחל,לראות את האור עליו את מדברת.

חן, ד. ורחל יקרות, בשעת ליל מאוחרת זו, אני שולחת לכולכן חיוכים ותקוות. יום חדש מתחיל ממש עוד מעט... לילה טוב, אורנה