לליאת

היי ליאת, מה שלומך? לאחרונה אני מבקרת פה פחות מבעבר, הצורך ירד . אני כן רואה את זה כשייך לטיפול, משהו שם נעשה טוב יותר/ מתאים יותר /נכון יותר... כרגע אני במשבר נוראי. השארתי לה הודעה שאני עושה הפסקה בטיפול ואצור איתה קשר בעתיד. אני פשוט לא יכולה לשבת איתה באותו החדר, מלאה בשתיקה , זה פשוט בלתי נסבל. כבר לא יכולה לשאת אותה אולי. המשבר בא סביב פרטים אישיים שגיליתי אודותה, הרגשתי מרומה וכמובן שדיברנו על זה, אך מאז זה כאילו שכל הקשר בינינו לא היה אמיתי, תגובותיה ונוכחותה נעשו קשים לי יותר ויותר, לצד אהבה כלפיה.. אני מסתבכת , פשוט מסתבכת,, השארתי הודעה שאני עושה הפסקה בתקוה שזה הדבר נכון כי כל כך קשה לי, אך מאז , היא מזמזת לי כמו זבוב בראש, אני בדאון רציני... הסתבכתי איתה, אני לא יכולה לעזוב אותה בלי שיכאב לי, בלי שאני אעבור גיהנום שאני מרגישה שאני עוברת בימים אלה, לא מפסיקה לבכות... איך מסיימים טיפול? מצד אחד אני מאד אוהבת אותה , אבל קשה לי להיות איתה באותו החדר, זה כאילו להמשיך לאהוב אותה מרחוק...ופתאום אני מרגישה שאני נסוגה אחורה, כי אם בעבר משהו בקשר בינינו,שגם ככה היה שביר, התבסס, אז עכשיו הכל תוהו ובוהו. לאחרונה לא ידעתי איך לפנות אליה בפגישות, על מה בכלל לדבר, משהו השתנה שם נורא. ואני במצב נוראי, כי זה כאילו התמכרות לסם, אני צריכה לראות אותה, אבל אני לא מסוגלת להיות שם ולדבר איתה. קשר בלתי אפשרי. איך יוצאים מקשר בלתי אפשרי? הרי גם ככה אם אני וכל החסכים שלי זה בגודל של אוקיינוס, איך דליים של מים יכולים למלא אותו? בכלל מה הטעם בכל מה שקורה לי עכשיו. אני מרגישה כל כך בודדה ונטושה, כאשר אני זו שעשיתי את הבחירה של להיות בהפסקה, כי אני לא יכולה לסבול את נוכחותה אבל מצד שני , אין לי אפילו תמונה להתנחם בה... אוי איך הסתבכתי, מה את אומרת ליאת? תודה מראש, ניבה

שלום ניבה, אני זוכרת היטב את הפרטים האישיים שגילית אודותיה, ואשר גרמו לך למה שגרמו. עדיין, נדמה לי שהתגובה שלך אליה משקפת משהו אחר, עמוק יותר בחוויה שלך, איזו נגיעה בעצב חשוף. יש לי תחושה שלברוח עכשיו מהטיפול יהיה כמו ניסיון לברוח מעצמך, מהמקומות של החסך, שישובו ויציפו גם להבא. אני מזמינה אותך להילחם בדחף להימלט, ולנסות להיאבק ביחד איתה במפלצות העבר הרודפניות. זה לא קל, אני יודעת. שולחת לך הרבה כוח ותמיכה ליאת