תקיעות בטיפול

היי הטיפול שלי נתקע באמצע. הוא פשוט לא זז. דיברתי עם המטפלת על זה והיא הודתה שאכן גם היא מרגישה שזה כן נתקע, ושהיא עצמה מרגישה לפעמים תקועה איתי ולא יודעת איך להמשיך הלאה. מצד אחד זה טוב ויפה שהיא כנה איתי, אבל מצד שני זה ממש קשה להרגיש שמי אמור לטפל בך אינו יודע מה לעשות עם מצבך. ביקשתי להפסיק אבל היא אמרה לי שהיא רואה בזה מין חופש ושהיא ממתינה שאחזור. היא בחופש עכשיו ואני לא יודעת אם לחזור לזה או לא. אני מרגישה בודדה (כי אני לא משתפת אחרים בבעיותי- אבל גם איתה אני לא מדברת ולא משתפת המון ושמה בפניה המון מחסומים, וגבולות ואזורים שאסור שתגע -אני פשוט נלחמת בה כאילו שהיא הולכת לפגוע בי ולא דווקא לעזור לי). *אני בטיפול שנה ו-3 חודשים. *לפעמים ממש טוב לי איתה אשמח לשמוע את דעתך בנושא.

שלום שלומית, אני מבינה מדברייך שהקשר הטיפולי מעורר בך רגשות מעורבים. לעיתים את חשה שטוב לך שם, לפעמים את חשה שאסור להתקרב מדי. אני מאמינה שהחשש להתקרב, להסתכן בקרבה רגשית משמעותית, מוכר לך מהקשרים נוספים של חייך. אני רואה בטיפול הזדמנות להתבונן בהקשרים אלה, ללמוד כיצד אנחנו מציבים מחסומים ומה יכול לקרות כאשר מסירים אותם. נסי לבדוק עם עצמך האם יש בך חלקים הכמהים לנגיעה רגשית ממשית איתה. אם כך הדבר, אני ממליצה לנסות... בהצלחה, אורנה