טיפול

שלום, יש לי בעיה בטיפול, או כך לפחות אני מרגישה. המטפלת שלי מתמקדת רוב הזמן בקשר שלי איתה. איך אני מרגישה כלפיה, מה היא בשבילי, מה אני יכולה/לא יכולה לחשוף בפניה, למה.... יש עוד נושאים שאנו מדברים עליהם, אבל היא תמיד מנסה לחזור לנושא הזה. אני לא מבינה למה? לא שאלתי אותה אפילו, אבל אני תמיד מנסה להחזיר אותה לנושאים שמציקים לי???

נראה כי הפסיכולוגית שלך,חסרת בטחון וצריכה טיפול פסיכולוגי בעצמה!

אורנה, אני מצטרפת לשאלה של שירה אבל רק כי זה באותו עניין... מקווה שתעני לשתינו בנפרד ושלא אגזול משירה בלי כוונה את תשומת הלב שלך (שירה, מקווה שזה בסדר שהצטרפתי..) גם אצלי כבר למעלה מחודש שהמטפלת עסוקה בלמה קשה לי לשתף אותה למרות שהיא מזמינה אותי לעשות כן, למה אני לא סומכת שההזמנה שלה כנה ואותנטית, למה ולמה ולמה.. השאלות שלה לא מובנות לי, ובכנות, קצת מכעיסות. גורמות לי להרגיש נזופה. אמרתי לה שכך אני מרגישה אבל היא לא מצליחה לתקן את הרושם. בפגישות האחרונות שאלה למה אני לא מרגישה 'מוחזקת' בטיפול.. שאלתי מה זה מוחזקת והיא קצת הסתבכה ולא הצליחה להסביר. אני לא יודעת למה אני כועסת.. בעצם אני כן יודעת.. עם כל מה שקרה עם אמא שלי היא לא הייתה שם בכלל. שכחה ממועד הניתוח, נמנעה מלדבר איתי על העניין, לא התקשרה לברר איך עבר.. פשוט נעלמה לי. כשחזרתי להיפגש איתה (לאחר פגישה אחת שביטלתי) הסברתי לה למה כעסתי, לקחתי אחריות חלקית על הפספוס בינינו בזה שהתקשיתי לשתף אותה, אבל היא, מצידה, לא הביעה שום צער או חרטה שכך התגלגלו הדברים בינינו. לא לקחה אחריות על זה כמוני. אמרה שהיא מבינה מדבריי שהשאירה אותי לבד, אבל לא אמרה מה היא מרגישה. וזה מכעיס אותי. ובהקשר הזה מכעיס אותי שהיא תוהה למה אני לא מרגישה מוחזקת.. היא לא מחברת בין שני הדברים (ואולי לא מבינה שיחסינו באמת עלו על שרטון). היא לא מבינה שאני צריכה קצת יותר זמן משבועיים כדי לשקם את הקירבה שלי אליה. מרגיזה גם השאלה למה אני לא מרגישה מוחזקת..זה כנראה משהו ביחסים בינינו שלא מאפשר לי להתקרב יותר. אולי אני טועה, אבל לי נדמה שזה משהו שהחשיבה עליו צריכה להעשות בינה לבינה. זה לא כמו לשאול למה אני מרוחקת או למה אני לא משתפת.. למה אני לא מרגישה מוחזקת זה משהו אחר- לזה אין לי מה לענות.. בכלל, אני לא חושבת שיש סיבה טובה לעסוק בכל השאלות האלה, ובתקשורת בינינו, במישרין. לי נדמה שקשר וקירבה ואמון הם דברים שנבנים לאט, לא מתוך השיחה עליהם או על העדרם, אלא מתוך שיחות על דברים אחרים.. מתוך האינטראקציה נבנה קשר. את לא חושבת כך, אורנה? תראי, גם ללא קשר לכעס שלי סביב מה שקרה בזמן המחלה של אימי- היא צודקת ואכן אני לא מרגישה תמיד בנוח איתה, והקירבה שאני מרגישה אליה היא לרוב דמיונית. אבל מרוב שהיא מדברת על זה היא לא שמה לב שלאט לאט אני כן מתקרבת.. שלא לכל ההצעות שלה אני נענית, אבל לחלקן אני כן. היא לא מתייחסת לזה.. אני לומדת על עצמי מהאינטראקציה שלי איתה כמו שאני לומדת מהאינטראקציה שלי עם אנשים אחרים. הלמידה שלי נעשית ביני לביני והיא לא שותפה לחשיבה עליה.. פשוט כי היא לא שמה לב לדברים שכן קורים. היא לא מרגישה לי קרובה בכלל.היא פשוט שם אבל היא לא נוגעת לי. ואני שאלתי פעם למה אין בי התנגדות..נו באמת.. לילך.

לילך יקירתי, נדמה לי שהמטפלת שלך מחפשת איזו חוויה כללית יותר בהרגשת האכזבה הנוכחית שלך - משהו באופן שבו את ר-ג-י-ל-ה להיות מוחזקת, מ-צ-פ-ה מהעולם להיות מוכלת על-ידו. ואילו את נמצאת ב"כאן ועכשיו", באכזבה הנוכחית שלך מ-מ-נ-ה. לא מהעולם, לא מאימא, ממנה! אין מנוס מלדבר איתה, ללמד אותה להיות אם-טיפולית בשבילך. ללמד אותה כיצד להתקרב אליך, מה היא רואה היטב ומה מחמיצה. ולגבי האופן בו נבנה קשר - אני חושבת שגם וגם. גם מתוך לחיות את הקשר, וגם מתוך להתבונן בו ביחד. ביחד... בריאות לאמא ושלוות נפש עבורך, מאורנה

זה לא הים / ל. גולדברג זה לא הים אשר בינינו, זה לא התהום אשר בינינו, זה לא הזמן אשר בינינו זה- אנו שנינו אשר בינינו.

שירה, בגישה הדינמית מרבית הטיפול מתמקד בקשר בין המטפל למטופל.. (נדמה לי, מתוך תפיסה שהמתרחש בחדר הטיפולים מתרחש מחוץ לחדר) אם זה לא מתאים לך אולי את צריכה טיפול מגישה שונה אולי טיפול המשלב גם את התפיסה של טיפול התנהגותי קוגניטיבי וכד'

האם קשה לך לעלות נושאים מסוימים? האם את אדם סגור? האם את לא משתפת בקלות? האם את מביעה התנגדות או כעס כלפי המטפלת? אם ענית על רוב הדברים בחיוב- אזי המטפלת שלך עושה את עבודתה נאמנה.

שלום שירה, הפסיכולוגית שלך פועלת בהתאם לעיקרון בסיסי בפסיכואנליזה או בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. על-פי עיקרון זה, המטופל משתמש במרחב הטיפולי על-מנת להחיות בתוך הקשר הטיפולי אלמנטים השייכים לקשרים משמעותיים אחרים. תהליך זה נקרא העברה, טרנספרנס בלעז, והיא נחשבת לאחד הכלים המשמעותיים ביותר העומדים לרשות המטפל במאמציו להבין את מעמקי נפשו של המטופל. בעמדה פסיכואנליטית המטפל משתדל להישאר דמות ניטרלית ככל האפשר (על-מנת לא להפריע להעברה), ומפנה את תשומת הלב בכל הזדמנות לתהליך ההעברה. ישנם מטפלים המאמינים שלמעשה הטיפול כולו מתנהל בתוך תהליך ההעברה, ואילו לתכנים עצמם יש חשיבות משנית. לוקח זמן (והתכוונות) להתרגל להיות מטופל בגישה כזו. חשוב שתבטאי את רגשותייך הכנים בנוגע לנוכחות הטיפולית של הפסיכולוגית שלך. חשוב שתשאלי אותה, שתתקוממי מולה... אל תשאירי את התחושות האלה רק בעולמך הפנימי, משום שזו הדרך הנכונה ללמוד האם זהו הטיפול הנכון עבורך. בהצלחה, אורנה