חופש

יש לי שאלה, אשמח אם תוכלי לעזור לי. אני יודעת שהמטפלים צריכים את החופש שלהם, אבל איך אדם עם פחד נטישה, דכאון.... אמור לתפקד במשך חודש שלם כשהמטפלת בחופש והטלפון שלה כבוי. אני לא מאלה שמנדנדים, ויש בינינו הסכם שאני יכולה להשאיר לה הודעה והיא תחזור אלי. ולרוב היא עושה את זה. איך אפשר לסמוך על מישהו שאמור להיות שם בשבילך, ואז פתאום הוא נעלם לך וכאילו שהוא לא היה בכלל.... איך אני אמורה לתפקד באופן נורמלי מולה עם כל הכעס שמצטבר לו עכשיו בחופש הזה....

ציפור דרור יקרה, אכן, חופש של מטפלים אינו עניין פשוט... אני יכולה לומר מנסיוני שלפעמים הוא מוביל גם להתפתחויות נפלאות, אך בוודאי מייצר גם ייסורים לא מעטים. בעיני, הדרך להתמודד עם היעדרות המטפל היא לומר לעצמנו שזוהי אחת משלל ההתמודדויות שמזמנת לנו המציאות. במציאות השעה הטיפולית נגמרת, ואנחנו נשארים ללא המטפל להמשך השבוע. במציאות מטפלים לפעמים חולים, לפעמים נוסעים, לפעמים מקשיבים טוב יותר ולפעמים פחות... ככה זה, ועם זה לומדים לחיות, ובדרך לומדים עוד משהו על עצמנו. למשל, אפשר ללמוד על עצמנו האם אנחנו יכולים לתת למטפל להתקיים בתוכנו גם ללא נוכחותו הפיזית, לשמוע אותו, לשוחח עמו, להתווכח איתו בתוך נפשנו... הכעס שאת מרגישה עכשיו הוא טבעי, מובן, וכמובן מוזמן לבוא אל הטיפול ולהתנחל עד שייגמר... חזקי ואמצי, אורנה