לליאת

התחלתי טיפול לא מזמן, וכל פעם שהמטפלת מזמינה אותי לדבר על חוויה מהעבר אני פשוט לא מסוגלת להעלות זאת על דל שפתי, תחושה כאילו אני לא מסוגלת לשמוע את עצמי מספרת. לא בגלל שקשה לי פשוט לא סומכת עליה עדיין, מתביישת, ולהיות חלשה ופגיעה נראה עבורי פטתי. נראה לי שבסוף ימאס לה ממני, אני מתביישת להגיד שאת רב הדברים שקרו אני גם לא כל כך זוכרת ולא מרגישה אותם קרובים אלי. מפחדת שזה יתפס בעיניה כלא אוטנטי, שהיא לא תאמין לי. מה שקורה שאני קופצת מנושא לנושא ודוחה כל בקשה שלה לדבר על משהו עם הרגש הנלווה לו. יכול להיות שהיא תפסיק לטפל בי?

שלום מישהי, אמון וביטחון במטפל נרכשים בתהליך ארוך, בו עליו להרוויח אותם. מטפל מנוסה יודע שמדובר בתהליך איטי, הדורש זמן ומאמץ. כשמדובר באירועים קשים מן העבר התהליך יכול להתארך אף יותר, וגם זה מוכר וטבעי. הקושי שאת מתארת נשמע מאד אותנטי. הניסיון להאיץ באופן לא טבעי תהליכים שאורכים זמן יכול להיות בעייתי לא פחות מההימנעות. תני לעצמך עוד זמן. את רק בראשיתו של הטיפול. בברכה ליאת