מודעות למגבלות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/08/2007 | 01:50 | מאת: אלעד

שלום, אומרים-"בן אדם צריך להיות מודע למגבלות שלו". יש המון אנשים בעולם שלא היו מגיעים להשגי העל אליהם הגיעו אילו שמעו למשפט הזה. איך אדם יכול לדעת בכלל מהן המגבלות שלו? אלעד.

לקריאה נוספת והעמקה
03/08/2007 | 09:34 | מאת: נאוה

אלעד הייתי משנה קצת את המסקנה שלך..אנשים ההגיעו להישגים יוצאים מן כלל למרות מוגבולותם... אל תדאג !. מי שיש לו מגבלות, מודע להן בהחלט.

03/08/2007 | 17:20 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום אלעד, איזו שאלה יפה לערב שבת! אחד הכוחות המניעים אותנו לפעולה הוא הפער בין מה שיש לנו לבין היעד אותו הצבנו לעצמנו. כאשר הפער הזה נמצא בגודל סביר, אנו מעריכים שאפשר יהיה להגיע אל היעד, ומתאמצים בכיוונו. כאשר הפער גדול למדי, יהיו מי שירגישו שהקרב אבוד ויוותרו, ויהיו כאלה שירגישו מאותגרים וימשיכו לחתור במרץ עד להישג המרשים. כאשר הפער גדול מאד, מדי, ההחלטה 'ללכת על זה' יכולה להיתפס כבזבוז זמן, מגלומניה, פגיעה בשיפוט ואפילו טירוף (תלוי כמובן בטיב המשימה). מסתבר שלאופן בו אנו תופסים את גודל המרחק אל היעד תהיה השפעה מכרעת על ההחלטה האם לפעול. לפעמים מה שנתפס בעיני האחרים כחסר סיכוי, אינו תואם את תחושתו של האדם עצמו. אני מניחה שכך היה במקרים אותם הזכרת, בהם אנשים הגיעו להישגים מרשימים, לכאורה כנגד כל הסיכויים. אני מניחה שגורמים כמו חינוך, תרבות, מזג, תכונות אישיות וניסיון חיים הם המסייעים לנו להעריך בסופו של דבר את המגבלות שלנו, ולהציב לעצמנו מטרות בהתאם. מאחלת לך הגשמה מלאה ומספקת של חלומותיך. ליאת

03/08/2007 | 17:55 | מאת: קוראת

ואיזו תשובה נפלאה לערב שבת. עד לפרטים הקטנים. מתומצתת מהירה ומלאת תוכן. אהבתי מאד.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית