אנטיסוציאלית

ליאת שלום. יש לי שאלה שאול הייתי צריכה לשאול אותה מזמן. אני כנראה טיפוס לא חברותי. אני בת 31, והיו לי רק 2 חברות בחיים. לא חברים, לא חבר'ה, לא יוצאת, לא חבר, לא רומנטיקה. אני לא מוכנה ללכת לטיפול נפשי. ניסיתי 3 פעמים, ואין לי כימייה עם אנשים. אוקיי אז אני איאלץ לחיות עם זה השאלה שלי היא למה.למה אני כזאת. אז אוקיי, זה נכון שאת לא מכירה אותי, אבל מהו הגורם להתפתחות לא תקינה כזאת? כבר מבית ספר יסודי, ולאורך כל החיים.. לא יודעת. תודה, דנה

שלום דנה, את התשובות לשאלה שלך אפשר לקבל באמת רק תוך תהליך מתמשך של חקירה עצמית. בגדול, היכולת שלנו לקיים אינטראקציות מתגמלות עם הזולת נשענת, ברובה, על טיב הקשרים המוקדמים שלנו עם הדמויות המשמעותיות (הורים בדר"כ) בחיינו. כאשר הקשרים הראשוניים היו פוגעניים והרסניים, או לחילופין בולעניים וסימביוטיים, יש סיכוי גדול יותר להימנעות ממצבי קרבה בעתיד. זוהי תשובה פשטנית להחריד, כללית מאד ולא ממצה, ובכל זאת - בנתונים הקיימים - זה מה שאפשר. למה לא טיפול, בעצם? ליאת

כי ניסיתי ואין לי כימייה עם אנשים וגם לא עם מטפלים. בנוסף אין לי כסף ולא רוצה דרך קופת חולים כי הכל מתועד ואני בלאו הכי פארנואידית וחסרת אמון מלכתחילה, אז התיעוד הלא אישי, הממסדי, מאוד מרתיע אותי. אבל את צודקת. הקשר שלי עם ההורים הוא בהחלט הרסני ובולעני. תודה. דנה.