דרור יקר או מנהל פורום אחר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני רוצה להתחיל טיפול, אבל לצערי שמעתי שפסיכולוגים לא אוהבים לקבל אנשים שהובחנו כבעלי הפרעת אישיות גבולית. שהם דוחים אותם ופוחדים לטפל בהם בגלל הסמפטומים שלהם, ושהם מעבירים אותם כמו חבילה מאחד לשני. האם זה נכון האם אתם לא מתמודדים עם זה וזורקים אותנו? אשמח לתשובה
סופי יקרה, את צודקת לגמרי, הם נוטשים כי הם לא יכולים להתמודד עם טיפול שדורש דאגה ולעמוד עם היד על הדופק, רוב המטפלים מעדיפים לגמור עם החמישים דקות עד לפגישה הבאה, באישיות גבולית זה דורש גם קשר טלפוני דאגה,, הפחד של המטפלים מפגיעות עצמיות והמון בלאגן, יש מעט פסיכולוגים דגולים שמסוגלים להתמודד עם זה ואלה שכן הם נהדרים ורואים את יעדם כאמיתי ולא רק בהקשבה. אל תתיאשי יש לאן לפנות ותלכי לטיפול תספרי לו ותראי איך הוא או היא מתמודדים עם זה. הפרעת אישיות גבולית זה לא עונש לאף אחד, זה פשוט דורש מן המטפלים להיות יותר בני אדם. (תקראי את הספר "סערת נפש") בהצלחה
מה זה השטויות האלה, אני מטופלת אצל מטפל מדהים כבר שנה, הוא היה איתי בכל הרגעים הכי קשים, הוא היה תמיד זמין טלפונית, ואף פעם לא נתן לי תחושה שהוא רוצה להתפטר ממני. ואני שולחת לכן איחולים שתמצאו מקום מבטחים כמו שאני מצאתי. נכון שההתחלה היתה קשה ועשיתי לו את המוות, אבל הוא לימד אותי שהמוות הוא לא פיתרון.
סופי שלום, מדברייך אני מבין כי את חושבת שאת סובלת מהפרעת אישיות גבולית. איני יודע האם אובחנת על ידי גורם מקצועי, או מקריאה עצמית. אבל בכל מקרה האבחנה של הפרעת אישיות גבולית מתייחסת לסימפטומים ודרכי התנהלות המשותפות לאנשים הסובלים מהפרעה זו. עדיין, קיימת שונות רבה בין אותם אנשים ויהיה זה לא נכון להתייחס אליהם כאל אותו אדם. לשאלתך, בשל הסימפטומים המאפיינים הפרעת אישיות גבולית, כגון תנודות רגשיות, קושי בשמירת גבולות ומרחק, פגיעה עצמית ועוד ישנו איתגור בלתי פוסק של הטיפול. אחד החששות הבולטים בהפרעה זו הוא להינטש. כך שלצד כמיהה לתת אמון יש חוסר רצון בולט לתת אמון דבר שמקשה על הטיפול, ומוביל ל"מבחנים" רבים כפי שכבר כתבו לך. אבל, מכאן ועד לומר שככלל מטפלים אינם מוכנים לטפל באנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, רחוקה הדרך. זהו מאבק המשותף לשני המשתתפים בחדר. ועצם ההתמודדות איתו היא חלק חשוב בטיפול, בהצלחה בטיפול, דרור
שלום דרור, מדוע אם כן מוסיף יורם יובל בספרו סערת הנפש. משפט שנאמר בחצי הומור, נדמה לי, שעל המטפל לדאוג שיהיה לו מטופל גבולי אחד(ולא יותר...).תודה
שלום דרור, מדוע אם כן מוסיף יורם יובל בספרו סערת הנפש. משפט שנאמר בחצי הומור, נדמה לי, שעל המטפל לדאוג שיהיה לו מטופל גבולי אחד(ולא יותר...).תודה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
