שאלה למנהלי הפורום

מה אפשר לעשות עם אהבה שאני יודע בראשי שאינה יכול להתממש אך אני חושב עליה כל הזמן, אני מחכה לאפשרות לראות אותה, וכשאני רואה אותה קשה לי כשהיא הולכת. אני יודע שאהבה זו אינה יכולה להתממש אבל אני חושב עליה לפחות פעמיים ביום, אני מסביר לעצמי רציונאלית שזה בלתי אפשרי אבל הלב עם רצונות משלו. הקול שלה, היופי שבה, הדברים הקטנים האלה שנותנים ללב להתכווץ. אני מתחיל לחשוב שלא סתם נפגשנו אלא שלאהבה יש דרך משלה מוזרה אבל עדיין דרך להפגיש בין שני אנשים. איך אפשר להתגבר על משהו כל כך חזק? אני גנן בגן ילדים והיא אחת האמהות, ובבוקר כשאני מגיע לעבודה אני מחכה שהיא תביא את הילדה שלה, כשהיא מחייכת הכל נראה טוב יותר, אני תמיד מרגיש צער שלא הכרתי אותה לפני מספר שנים, אני בן 26 והיא נראית כבת 32, יש לה בעל מדהים כפי שנראה והם מאוד אוהבים אבל זה משהו שלא הרגשתי כלפי אף אחת.

בהנחה שאין לה אחות...:) זה בסדר להיות מאוהב בה כי זה יעבור לך עם או בלי שתהיו ביחד. לדעתי זה נחמד אפילו כי ה מראה שאתה יכול להתאהב ואם יש אותה אז בטח יש גם עוד לא? אל תילחם בזה, דברים עוברים מעצמם אם תרצה או לא... (אני לא דר' או פסיכולוגת או יועצת משום תחום, סתם אישה שנשבר לה הלב ועבר לה)

אלעד שלום, יש משהו מאוד מתסכל בלהתאהב במישהי שאתה מרגיש ויודע שאינה מושגת עבורך. ויחד עם זאת, לעיתים יש בזה משהו מסעיר, הנותן טעם ליום, כפי שאמרת החיוך שלה, לראות אותה. השאלה האם אתה נוטה להתאהב בנשים שאתה יודע שהן לא מושגות עבורך או שזהו מקרה חד פעמי. אם זהו דפוס חשוב לנסות להבין מה המקור שלו, וכיצד מתמודדים איתו ועם ההשלכות שלו על חייך. אם זהו מקרה חד פעמי, ניתן לתת לפנטזיה מקום, לא להיבהל ממנה כל כך, ומדברייך אני מתרשם שיש לך את הכוחות להתמודד עם אי ההגשמה של הפנטזיה. דרור