לליאת

אני מרגישה כעת כמו לפני קפיצה מהר גבוה מאוד,מאחר וקרובי משפחה צפויים בקרוב להגיע לבקר,וידוע לי שמתוך סקרנות הם יתחילו לשאול שאלות על חיי ומה אני עושה,וכשם שאיני 'מפרסמת' כאן על השינוי הגדול בחיי,איני מתכוונת לשתף גם אותם,ואני בחרדה מאיך אענה להם כאשר אשאל מה אני עושה- אם אני כבר עובדת,ולמה עדיין איני עובדת; אומנם אומר להם שאני מתכננת 'פרוייקט' כלשהוא,אך מה אם ילחצו ו'יחקרו' או שיעלבו מכך שאיני משתפת אותם בחיי-בתור בני-משפחה מדרגה ראשונה?! כבר חודשים אני מתחמקת משיחות איתם,וכעת 'אין לי לאן לברוח',כי הם 'הזמינו את עצמם לביקור',ואיני רוצה סתם להתובב ברחובות כשיגיעו. יש לך עיצה מועילה עבורי?

הבעיה הנוכחית הסתדרה, כיוון ש'צימצמתי נוכחות' בחוץ ולכן גם בזמן הקצר שהיתי בחוץ לא דיברנו 'שיחות מעמיקות'.

משתנה חג שמח, אם את בעיצומן של הכנות לפרוייקט גדול ומשמעותי, אז למה בעצם להתעסק בזוטות? מה אמרת להם בפעמים הקודמות שהם היו? אחרי הכל, חייך הם עניינך בלבד, וכך גם סדרי העדיפויות וההחלטות שאת מקבלת בנוגע למהלכם. כאשר את מתמלאת מתח סביב שאלות חטטניות, את - מבלי משים - מעודדת אותם לחקור עוד. אם את שקטה ובוטחת, משהו מזה עובר החוצה. אם מאד ילחצו, תוכלי לומר שאת שוקלת כרגע כל מיני כיוונים, וכשיהיה משהו מעניין הם יהיו הראשונים לדעת...ומה אצלכם? :-)) ליאת

תודה ליאת, לא אמרתי להם כלום בפעמים הקודמות,כיוון שלא ראיתי אותם במשך מס' חודשים וכך גם התחמקתי משיחות טלפון איתם במשך מס' חודשים. אך 'יצאתי מזה בזול' כפי שכתבתי למעלה,בכך ש'צימצמתי נוכחות' בחוץ. אך בלי קשר לזה איני מבינה למה אני מרגישה כעת תחושת דכדוך וחוסר חשק כמעט לכלום, ואני יודעת שאחי הגדול אמור לחזור הביתה היום(לאחר מס' ימים שלא היה) ואני כבר חוששת מה'מאבק הצפוי' איתו,ברגע שיתחיל 'לבלגן' את הבית ולרצות את המכונית. אולי הדכדוך לא קשור לזה דווקא,אך כעת הוא משפיע עליי ואף עצוב לי קצת. חג-שמח, משתנה