ליאת את עוד כאן?

נדרתי לי שתיקה ואני חנוקה.

שלום ד' אני כאן מפעם לפעם, משתדלת לא לצבור המתנות ממושכות. נדרים של שתיקה, יהיה ההגיון מאחריהם אשר יהיה, אכן מחניקים ומעכבים. נסי לא להעיק על עצמך עם קשיים מיותרים. מספיק קשה גם ככה, לא? חושבת עליך לעיתים, מקווה שאת דואגת לעצמך. אם תרצי, אהיה כאן, לסירוגין, עד מחר בערב. חזקי ואמצי ליאת

ליאת,ליפני הכל תודה. נעים לדעת שאת חושבת עליי לעיתים, ברור לך שזה הדדי?! הדאגה לעצמי משתנה משעה לשעה, אני בעיקר עסוקה בלשרוד כל יום את היום, ואת השעות הקשות שבו בעיקר. וכן בהחלט מספיק קשה גם ככה(יותר מידי)במיוחד שהחלטתי להתרחק גם מהאדם היחיד שניסה בכל דרך להושיט לי יד בכל השנה האחרונה. מרגישה קצת כמו הילדים-לא משחקים שברו את הכלים- רק שזה רחוק ממשחק. אני יודעת ומרגישה כמה נדר של שתיקה מחניק,כמו שיודעת כמה רע ואכזר יכול להיות הדיבור. אבל משהו רעעעעעעעעע קרה לי ואני בעיקר רוצה ומנסה בכל הכח להאמין, שזה לא אמיתי שזה רק מחשבה רעה(ואוף כמה זה אמיתי),לכן נדרתי שתיקה. אבל זה תופס רק כלפי חוץ,בפנים השקט הזה רועש כל כך. שכנעי אותי גם את שלא קרה דבר שאני הוזה יכולה? וטוב שאת כאן.חג שמח דנה.