כבר התייאשתי מיכולת לצאת מזה

אוף נפלה עלי תחושת הדכדוך בשעתיים האחרונות זה מפתיע כל פעם מחדש אני מרגישה טוב ואז אופס תחושה שמתחילה בעצבנות וחוסר שקט והופכת לדכדוך..... וזה ממש לא מה שאדם רגיל מכנה "חוסר מצב רוח" זה חזק וקשה הרבה יותר תחושה שלא ניתנת לתיאור , משהו בלתי נסבל. אני לא בדיכאון זה לא הסיפטומים במשך השבועיים האחרונים הרגשתי מצוין ואז פתאום נפילה, הפסיכולוגית שלי טוענת שאלו רגעים דיסציאטיביים.....( או שכן או שלא.) נמאס לי מזה !! אני כאלו חיה על רצף מסוים של טוב לפעמים טוב מאוד עם נפילות ...... אלו חיי בשלוש וחצי שנים האחרונות אין לי כבר רעין מה יעזור לי. חג שמח

רחל יקרה אני מקווה שאת אינך מאלה ששולחים הודעה לפורום ומצפים שלא יגיבו על הודעותיהם בדחילו וברחימו אני רוצה להביע את רגשי השתתפותי והצעה קטנה חשוב להתחבר לנקודת השמחה אם הרגשת טוב במשך שבועיים אז בודאי היו לך רגעי שמחה רק את יודעת איפה נמצאת הנקודה החמקמקה הזאת בתוך עצמך ואיך למצוא דרכים להתחבר אליה ולשאוב ממנה כוחות ועוד משהו אם היה ארוכ לפני שלוש וחצי שנים שעורר את בעיותיך והציף אותן זה יכול להיות כיוון נאות לטפל באופן ממוקד באותו אירוע, על מנת להפיק ממנו תובנות לגבי התנהלותך בחיים ומה גורם לך לדיכאון המון ברכה והצלחה

ליאת, היום בינתיים אני בסדר ההתקפה של אתמול עברה לי(למזלי כי אם משהו אמיתי מרגיז מצטרף לתחושה הסוביקטיבית הזו אז זה הופך למשהו אבוד.. הפעם היה קצר) איך יוצאים מזה...אחת ולתמיד. מכאן ולא מחייב קריאה חבל על הזמן בשבועיים האחרונים הלכתי עם הפסיכולגית שלי למקום מסוים ששם עברתי אורע טראומטי מאוד בגיל 10 אני רציתי ללכת והיא הציע להצטרף (אני מאוד מעריכה את הגמישות שלה, זה די מענין אותי לפעמים האם זה סטנדרטי לללכת עם מטופל ? כמובן למטרה טיפולית) המטרה שלי הייתה כאלו לסגור מעגל לראות שהכל בסדר ולומר לה שלום .. פשוט להיפרד. היא כמובן חשבה אחרת כמו תמיד היא צודקת, אני חטפתי מייד בדרך לשם ושם תחושות גופניות ממש מבלבלות בעוצמתם שליוו אותי גם יומיים לאחר מכן. חזרתי למקום התקוע בטיפול אני לא רוצה לדבר על זה(אני מרגישה שזה כמו להכניס אותה לתוך חלק אישי בי שאני לא יכולה לתאר וזה מגעיל אותי) ולהגיע למקום עוד כמה פעמים. לי אין חשק וגם אני לא רואה את הקשר היחיד בין מה שקרה לבין מה שקורה לי היום. היא מתעקשת שצריך לטפל בזה ואני לא רוצה, כך שאני במצב תקוע. וזהו אני לא יודעת איך לשנות את המציאות הזו שלי לא חלמתי שכך אני יעבור את השנים האחרונות .... שלי נמאס לי הלוואי שהיה לי רעיון איך לצאת מזה.(בצורה נורמלית)

שלום רחל, בכל פעם מחדש, אני אוהבת לגלות (אצלי או אצל האחרים) שמה שנראה היה שחור ומייאש אמש, התבהר והתפוגג מול אורו של יום חדש. אז יופי שזה עבר. את שואלת "איך יוצאים מזה אחת ולתמיד", ולי יש הרגשה ש- א. אם הייתי יודעת, בטח הייתי נורא עשירה ב. גם אם היינו יכולים, לא בטוח שהיינו רוצים לוותר על המנעד הרגשי ולהסתפק בעמימותה של הזחיחות. יש אנשים שהאמפליטודה הרגשית שלהם גבוהה יותר, ולכן הם חווים את השינויים הרגשיים בעוצמות גבוהות. כנראה שהנחמה היא, באמת, בידיעה שמדובר בגרף עולה ויורד, ובנקודות האור. אני מצטרפת בכל פה למטפלת שלך, וקוראת לך להתעקש על הטיפול ועל ההבנות שהוא יכול לספק לך. למרבה הצער, לא תמיד אפשר "לסגור מעגל, לראות שהכל בסדר ולומר שלום". גם כאן אין קסמים, ונדרשת השקעה רגשית ממושכת, ונכונות לצעוד בשדה המוקשים של נשמתנו. אני מאחלת לך את האומץ הדרוש, ואת אורך הרוח והנחישות. חג שמח ושבת שלום ליאת

מבינה את המצב שבו את נמצאת .. תאמת, לא מוצאת מילים נכונות להגיד כרגע .. מלבד לחבק אותך מרחוק , ..ולקוות שתהיה רגיעה בתחושות הקשות האלה .. כי אסור לך להתייאש !!!!, מגיע לך להיות מאושרת ..אל תשכחי את זה .. (ובואי נגיד , שקל לי יותר לעודד אותך , מאשר את עצמי ).. המשיכי לטפל בעצמך, למרות היאוש והקשיים .. נסי לדבר על זה עם המטפלת בטיפול ולהבין איך אפשר לעבור את המשוכה הזו.. ומפה..אני שולחת לך ..חיבוק ענקי, ש'