חזרתי לטיפול- ואופס

שלום ליאת, אחרי הרבה התלבטות ועזרה ממך ומאורנה חזרתי לטיפול (אחרי שהחופש הפך להיות להפסקה -זוכרת?). כתבתי לה כל מה שהיה לי קשה להביע מילולית, והייתי בפגישה אחת שדיברנו בה על המכתב, על ההפקה ועל מה נעשה הלאה, וסיכמנו גם שאני אתן את המקסימום וגם היא בניסיון לצאת מהתקיעות. חזרתי השבוע לעוד פגישה שהייתה יותר ממוקדת בנושא מסוים, ופתאום אני שכחתי וגם היא כל ההסכמים שהיו בינינו. חזרתי לשתיקה שלי, לפחד, לעצבנות.... וגם היא התעצבנה שאני לא משתפת... היא לא הייתה חמה ומזמינה ומכילה כפי שסיכמנו, ועוד פעם יצאתי לפני שהשעה נגמרה. מה יהיה? רע לי מאוד עכשיו! אני לא מצליחה להתפטר מהפחד שוהחרדה שמשתלטים עלי מעצם העובדה שאני הולכת לחשוף את עצמי, לשתף אחרים (זרים).... אם אחרי שנה ומשהו, המצב הוא כזה, האם זה לא אומר שבכל מערכת ובכל קשה זה מה שיהיה? אז מה התועלת בכלל מטיפול (כלומר גם לעבור למישהו אחר זה לא יעבוד) אשמח לתגובה ממך

שלום לך, יש להניח שכאשר סיכמת שתתני את המכסימום, הכוונה הייתה למכסימום שתוכלי לתת ברגע נתון. כשמדובר בחשיפה של תכנים קשים, יש משמעות לזמן, לאמון וליכולת לסמוך. עצם ההחלטה לחזור לטיפול חשובה, ולא הייתי נבהלת מהעצמה זמנית של הקושי. אני רוצה להאמין שהתגובות שלה, אותן את מפרשת כהתעצבנות וקרירות כלפייך, משקפות משהו מהחוויה שלך והחרדה שלך, ופחות את המציאות. תוכלי לחזור ולהזכיר לה כמה קשה לך, וכמה את זקוקה לעידוד ולזמן. במידה ותמשיכי לחוש קוצר רוח מצידה, ותרגישי שגם הדיבור איתה לא יוצר אקלים חדש בחדר, אפשר לשקול ניסיון עם מטפל/ת אחר/ת. כמו שזה נראה כרגע, אני נוטה לחשוב שאתן זקוקות לעוד זמן. מחזיקה אצבעות ליאת