לליאת

ליאת יקרה, במהלך הלילה האחרון סבתו של גיסי נפטרה בעקבות מחלה קשה. הבוקר הייתה ההלוויה. נתבקשתי לשמור על האחיינים, לכן לא הלכתי. באירועים משפחתיים במהלך השנים פגשתי בסבתא שהייתה אישה טובה, מעבר לכך לא היה לי שום קשר מיוחד איתה. למרות זאת, אני מוצאת את עצמי עצובה מאוד, חושבת עליה כל הזמן ( ובמשך החודש האחרון, מאז אושפזה), אני מרגישה כאילו אני מתאבלת על אדם כ"כ כ"כ קרוב, בעוד שלא היינו קרובות... המצב של להתאבל בצורה חסרת פרופורציה על אדם לא קרוב במיוחד, כמו שכן, מכר רחוק חוזר שוב ושוב....אני לא מצליחה להבין איך אנשים אחרים מצליחים "לחזור לחיים" במהירות, אחרי ששומעים על פטירתו של אדם שהכירו. אצלי זה כרוך באבל ובעצבות רבה. לפעמים אני מרגישה שעל אבי היקר שנפטר לפני 3.5 שנים בפתאומיות לא הצלחתי להתאבל כמו על אחרים. התחושה היא כאילו קל יותר להתאבל מבחוץ וכשזה היה הכי קרוב והכי הכי כואב לא הצלחתי להתאבל כמו שרציתי, אולי אפילו לא סיימתי..... אולי באמצעות אבל של אחר אני בעצם עדיין כואבת את מותו של אבי...?? למה כ"כ כ"כ קשה לי כשאני שומעת על כל אדם שהכרתי, אפילו הכרות שטחית ביותר, שהוא אינו בחיים, איך אפשר להקל ? תודה ושבת שלום

ערב טוב שיר, המוות הוא נושא מורכב עבור כולנו. כאשר אנחנו שומעים על מקרה מוות, בעיקר של אדם מוכר, מופעלות אצלנו סכמות די קבועות של מחשבה ותגובה. אני מכירה אנשים ששולפים משפטים קבועים במצבים כאלה (די טפשיים, אפילו), כדי לחוש משהו הדומה לשליטה, מול הפתאומיות וחוסר המו?ב?נו?ת של המוות. גם אני מרגישה שמאז ביקר אצלי המוות, ההתייחסות שלי למקרי מוות חדשים השתנתה למדי. ההיכרות איתו, עם החור הפעור שהוא מותיר בחיינו, עם האין הגדול, הגעגוע, הופכת אותנו רגישים יותר. קשובים לביקוריו החטופים בבתים אחרים, בודקים אם זה "כמו אצלנו" או אולי אחרת, יודעים שבעצם זה תמיד נראה די דומה. לא יודעת היכן עומד האבל שלך על אבא, אבל נדמה לי שמותו של הורה אהוב, יכול לפעמים להביא איתו גם סוג של קרבה מיוחדת, דיאלוג פנימי נעים, שאינו נגמר. לפעמים, מבחוץ, זה יכול להיראות משונה קצת. נפלאות דרכי האהבה. מקווה שתוכלי לצער ולאובדן. ליאת