כמה קשה לי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תמיד כשאתה בא אני טיפה יותר יודעת שאסור אבל זה לא עוזר לי לא עוזר כשאתה בא אני שומרת מחזיקה עד שהכל עובר אני יודעת למה באת ומה אסור שיאמר תמיד כשאתה בא אני טיפה פחות מרוקנת מעצמי אבל שומרת עוד כוחות כשאתה בא אני נופלת בגללך אני רוצה לבכות אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות אולי אצליח יום אחד לצאת אולי תראה בי מה שאני באמת אולי אצליח יום אחד לצאת אולי תראה בי מה שאני באמת תמיד כשאתה בא אני כאילו קצת יודעת שאסור אבל כבר לא אכפת לי לא אכפת כשאתה בא אני כאילו מוכנה לקום להיעלם אני יודעת למה באת ומה אסור לי לדמיין אולי אצליח יום אחד לצאת אולי תראה בי מה שאני באמת אולי אצליח יום אחד לצאת אולי תראה בי מה שאני באמת
זה מכתב לכעס ולידיעה שכשהוא בא אז אני הולכת להכאיב לעצמי ולכל מי שאני אוהבת!!!!
דלית יקרה מקווה שאת מטפלת בעצמך ומנסה להפיג את הכעס בדרכים אחרות ולא בפגיעה עצמית. שולחת חיבוק
דלית שלום, נשמע שאת מזדהה עם מילות השיר, רק שה"אתה" בשיר מתחלף אצלך בכעס. כאילו מישהו מוכר, אהוב אך גם שנוא ומפחיד בעת ובעונה אחת. עד כי את מרגישה מוצפת על ידו ומנסה למצוא פורקן להצפה הזו. הדרך לנסות ולהתמודד היא לפרק קצת מהערבוב הזה. להוריד את ההצפה הקיימת בתוכך, וכך ניתן להתמודד ביתר יעילות. דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
