מחשבות על המתחולל בפורום

כמה מחשבות שגיבשנו ביחד: מטרת הפורום היא לייעץ ולענות לשאלות הקשורות בפסיכולוגיה קלינית ובטיפול פסיכולוגי. לאחרונה התמעטו שאלות אלה, ומרבית העיסוק של מנהלי הפורום מופנה להתמודדות עם יחסים פנימיים בפורום (בין חברי הפורום לבין עצמם ובין חברי הפורום למנהלים). בעוד הקשר והיחסים הפנימיים מהווים נושא מרכזי בטיפול פסיכולוגי, בפורום אינטרנטי קשה מאוד לעסוק בכך בצורה מספקת. זה המקום להזכיר שהפורום אינו מעניק טיפול פסיכולוגי ואינו יכול לתת מענה טיפולי או תחליף לטיפול. בוודאי שאינו מקום המגיש שירות חירום. לצערנו, בשבועות האחרונים נפגעה מאוד יכולתנו לתת מענה לשאלות התואמות את אופיו המקורי של הפורום. אנחנו שוקלים אפשרויות טכניות שונות ברצינות רבה, ומתוך הבנת השלכותיהן השונות. לעת עתה, נתייחס רק לשאלות הקשורות לתחום עיסוקו המקורי של הפורום, ואנו ממליצים גם לכם להימנע מהערות אישיות (בוודאי עוינות). אורנה, דרור וליאת

שלום אורנה, כאחת שחוותה פגיעה כה רצינית פעם מפורום (לא זה הנוכחי), ובהמשך לפגיעה משום מה היה בי הצורך להבין יותר את מקור הפגיעה, מדוע, היכן ולמה, התחלתי להתעניין, להתבונן,לחקור, לקרוא (ממש כמו סוציולוג), לתת תמיכה אמפטית, הכוונה מתוך נסיון חיים שלי והכל, והכל רק מתוך כוונה טובה גרידא. מאז הפגיעה שלי בפורום, היה בי רצון להזיז משהו, לשנות משהו בטרנד החדש שעלה חדשות לבקרים, בדבר מתן יעוץ והכוון דרך האינטרנט. אני שאלתי את עצמי שאלות רבות (שעדיין אין תשובה לכולן), מהם הגבולות שצריך להציב במתכונת הזו שעלתה בעידן החדש והטכנולוגי. היכן זה מתחיל והיכן נגמר, מהם הקווים הברורים, העמדה העקבית והנחושה שצריכה להיות כעמוד תווך שבאים, הן כמשתתף(כמבקשה השרות) והן, כעמדתה, וגישתה של ניהול הפורום. כל זמן כל שעידן עזרה ומתן תמיכה אינטרנטית נמצא עדיין בחיתולה, כך אנחנו יחד אתכם בשיטת ניסוי וטעייה לומדים ומגששים את דרכינו, במינימום נזקים. זה ממש לא קל, בלשון המעטה, בייחוד שמדובר בעיסוק רגיש מאוד שמנהלים אותו אנשי בריאות הנפש. ואני תוהה בכלל אם כל המלחמה הזו שווה את זה...כלומר: לא כל מלחמה (וזו מלחמה בעיני), צריכים לנצח, ולעיתים אולי כדאי "להיכנע", להניח לדבר, שלא נראה כי הציפיות יהיו לעולם מתואמות, ולו מהסיבה הפשוטה שהאינטרנט אינו יכול לספק את מה שניתן לקבל במציאות. וזאת כבר כולנו יודעים ואינני מחדשת בכך דבר. אבל אנשים מטבעם שוכחים, קל ונוח לשים את זה בצד ולגשת לזמינות ולנוחות ולמהירות האינפורמציה שהאינטרנט מספק. אני חושבת שכל מה שקשור בעזרה נפשית/ ייעוץ או בכלל כל מה שנוגע בנפש שלנו, מצריך סבלנות, אורך רוח ואיפוק, הבניית תהליכים והפנמתם וכו'...כל אלו עומדים בסתירה מוחלטת לערכי האינטרנט. לכן, גם לדעתי לעולם לא תהיה הלימה כזו שתספק את כל הצדדים ואת כולם. הרצון אולי הסמוי, לאפשר מעין דו- שיח קבוצתי אינו ריאלי לכאן. לא ניתן לעולם למנוע אי- אילו בקשות ולענות למצבי חירום, מצבים בהם זקוק הפרט למשהו יותר מכיל ומקיף...עולה פה הרבה חוסר אונים, ייאוש בנסיון לעזור "ולא" לעזור, איך לתת בלי למשוך את המשוכה יותר מדי..וואו..מצב מורכב מאוד, רק התעייפתי מלחשוב על זה, אני מתארת לעצמי את התסכול ו/הלבטים שלכם. אין לי מושג מה אני הייתי עושה במקומכם, אולי הייתי סוגרת את הפורום לשאלות ותשובות בלבד, אשר עובר את סינונכם קודם. אני משערת כי זה אולי יצריך יותר עבודה מצידכם (אני לא יודעת) אבל לדעתי זו תהא מתכונת יותר בריאה בעסוק מצבים שלא תמיד "בריאים" "ונורמלים". בהצלחה

הודעתי היתה במקום והתפרצתי לדלת פתוחה, בכל זאת ביקשת לעלות הודעות שעוסקות בעיסוק המקורי של הפורום (טיפול נפשי/ פסיכולוגיה), וייתכן כי התבלבלתי. מה נכלל בעיסוק המקורי של הפורום, ואם לנו יש יד ורגל בדבר שיתוף וקבלת החלטות ניהוליות/ טכניות יחד אתכם. אם לא, אז סליחה מראש, טעיתי, קורה. ואגב, אני אישית חושבת שמיציתי את המתכונת הנוכחית של פורום פתוח לכל מאין דבעי. תודה

כמובן שהמדיום האינטרנטי מוגבל מחד, כיוון של"פציינט" אין פנים, ואפילו לא מקפידים על שם משתמש קבוע, שזה דבר מאד מאד בעייתי פה בפורום הזה, מצד שני, האינטרנט מאפשר ואנשים לחשוף את סודותיהם הכמוסים ביותר "בחשכה" הזאת הבעיה היא אם יש מישהו שמחזיק פנס ולוקח אחריות על התהליך המסוכן הזה כי אנשים פה יכולים להיפגע עד עומק נשמתם, דווקא בגלל שהאמינו ב"אנונימיות" של האינטרנט במקביל, וזה לא סוד, יש תופעה של טרוליות שמופיעה בכל מיני צורות. היא יכולה גם להיות מצידו של משתתף "נכבד בפורום" עם כוונות סמויות את כל האינפורמציה הזאת מנהלי הפורום בודאי ידעו והכירו היטב לפני שהחליטו על מבנה הפורום הזה, ואתם בעצמכם כתבתם שהיו פה הרבה דיונים בנושא ואם הם לא הצליחו למנוע מה שקרה פה זה לגמרי באחריותם איריס ניסתה לעשות גישור. גישור זה תמיד א ב בכל פורום, אינרנטי או לא אאבל זה דורש גישה לא שיפוטית ולא אינטרסנטית, אשר כנראה חסרה בפורום הזה

לדעתי הפורום הזה נותן חופש ביטוי רחב. צר לי שנמחקו הודעות מסויימות אבל אם לדעת המנהלים הן פגעו למשל- פרסום פרטים אישיים של אחת המשתתפות אז אוקיי (גם בעיניי זה עבר את הטעם הטוב אבל מדובר פה במקרה מיוחד של מישהי שמעבירה כאן אנשים על דעתם ולצערי הרב היא הביאה זאת על עצמה). מכל מקום זה נתון לשיקול דעתם של מנהלי הפורום. ניתן אולי לצנזר דברים מסויימים בתוכן ההודעה ולא למחוק לגמרי. ראיתי פורומים מסויימים שעושים את זה ואז מנהלי הפורום נמנעים מלמחוק עצים שלמים עם הודעות שלא ראויות למחיקה. בכל אופן- אני אוהבת את הפורום הזה ואת התומכים כאן. ו..........לא משעמם פה!

אם היא "העבירה אנשים על דעתם" אז "היא הביאה על עצמה את זה" האם אני אחראית למצבה הנפשי, או יותר חשוב, האם היא זו שאחראית על ""זה" שלי?? הרי היא זאת שמתלוננת כל הזמן על זה ש"אני" מדומיינת!!! שאני לא רוצה ללכת לטיפול!!!! הקיצר, חברה, הגברת עוד לא גמרה לזמום. היא עוד משוכנעת ש"צדקתה" עוד לא יצאה לאור. ו"צדקתה" תוכח רק כשאהיה שוב מאושפזת. אז הפרום הזה לךא עמד בשום אתגר, לא גייס את כוחותיו לדיונים מעמיקים בשעת מעשה, אלא רק אחר כך, ושתינו יצאנו מאד מאד מאד נפגעות. האם יש להם איזשהי אחריות מקצועית על "החמרת המצב"??? הרי הם הפיגנו "ריחוק קליני" שכמעט שכנע אותי שהם באמת מטפלים!.. אם היו מרסנים אותה קצת ומעדים פה דברים על עומדם עם קצת טעם טוב, אולי היו עוזרים לה, והייתי יוצאת מפה בשקט. עכשיו שתינו צועקות!!!

לדעתי הפורום הזה נותן חופש ביטוי רחב. צר לי שנמחקו הודעות מסויימות אבל אם לדעת המנהלים הן פגעו למשל- פרסום פרטים אישיים של אחת המשתתפות אז אוקיי (גם בעיניי זה עבר את הטעם הטוב אבל מדובר פה במקרה מיוחד של מישהי שמעבירה כאן אנשים על דעתם ולצערי הרב היא הביאה זאת על עצמה). מכל מקום זה נתון לשיקול דעתם של מנהלי הפורום. ניתן אולי לצנזר דברים מסויימים בתוכן ההודעה ולא למחוק לגמרי. ראיתי פורומים מסויימים שעושים את זה ואז מנהלי הפורום נמנעים מלמחוק עצים שלמים עם הודעות שלא ראויות למחיקה. בכל אופן- אני אוהבת את הפורום הזה ואת התומכים כאן. ו..........לא משעמם פה!

חופש ביטוי זה טוב ויפה אבל הוא לא צריך לבוא לפני אתיות ומוסר. היא אפשר לבוא ולומר כל מה שעולה על רוחנו ולירות מהמותן דברים לכל עבר. אני לא מנסה להזיז את משב הרוח לפה או לשם, אבל פורום שו"ת מאפשר סינון וצנזורה לכיוון היותר נכון. לא אישית זה לא משנה מה יוחלט בסוף, ניתן לומר שעברתי ביה"ס שלם בפורום ונוכחתי לגלות שעם ההזדמנות שמקנה העידן הטכנולוגי ועל כל יתרונותיו, הוא יוצר פתח "לצרות" נוספות וחדשות שלא היו מתקיימות אילולא, הפורומים. ייתכן כי אני אקומם כאן את מנהלי הפורום, אבל מה עשינו לפני עידן האינטרנט?! לא הסתדנו?! אני שואלת לעיתים, לטובת מי זה עובד יותר? עבור המטופלים, השואלים או מנהלי הפורום. את מי זה משרת טוב יותר?! אני יודעת שבזמנו שניגשתי לראשונה להתייעצות פורומית, הייתי "בתולה" פורומים ולא ידעתי את הסכנות הכרוכות בזה. ואני משערת גם כי אילולא היה מתאפשר לי לפנות בדרך הזו, בדרך האינטרנטית, ייתכן והייתי מוצאת משאבים וכוחות להתמודד עם התלבטות/ בעיה/ שאלה בדרך אולי יותר נכונה ובריאה וחוזרת למקורות, או שבמקרה הטוב (אצלי), ריבוי התגובות והדיעות אינם היו מבלבלים אותי יותר והייתי חוזרת לשמוע את קולי הפרטי והאישי שלי. הלוואי שכולנו נגדל, נשכיל ללמוד את השיעור ואולי נפיק מכך תועלת להבא, בדרך ההתמודדות של כל אחד ואחת.

למנהלים- האם נשקלת גם האפשרות לסגור את הפורום? מאחת שפורומים הם חייה

/

אורנה/דרור /ליאת היקרים זה מה שביקשתי שתעשו כבר מראש השנה כשהתחילה פה המהומה, ביקשתי שתהיה מין מסננת ראשונית על מה שמפורסם בפורום. אבל אתם מנהלים יקרים רציתם לתת דרור לחופש הביטוי,אז זאת התוצאה. אז אני שמחה על המהלך,ישר כח. איריס.

נו, אז מתי הפורום ייסגר?

רעיון מעולה, אל תשברו יש הרבה חברי פורום מאחוריכם. ובבקשה תשמרו על הגבול הזה בעקשות גם אחרי שהסופה הזאת תעבור בתקווה שהפורום יחזור להיות מה שהיה פעם- חם, תומך ובית נעים להכנס ולשהות בו. דנה