"וכבר אין לנו אויר, לאריה ולממותה.."

אורנה, מנסה לגשש בזהירות.. לשלוח יונה ולראות אם תם המבול, לעת עתה.. מה שלומך? רציתי לשאול אותך משהו. את חושבת שבפגישות בטיפול מתקיים מעין אבחון מתמיד..? לא מתכוונת לזה במובן שמדובר כאן לאחרונה..(של תיוגים, אבחנות וכו'), לא במובן של אבחנות בכלל למעשה, אלא יותר איסוף פרטים, ניסיון לחבר אותם לתמונה רחבה יותר, ניסיון להבין איך הצד השני חושב, איפה הוא תקוע קצת, איפה הוא אולי מפספס דברים... יותר לכיוון הזה. אני לא מצליחה לחשוב על טיפול כעל משהו נינוח, יומיומי קצת באופי שלו. אני מרגישה מחוייבת (כן, ממש מחוייבת) לספק את כל הפרטים שאני יכולה למטפלת כדי שתצליח לראות את התמונה כולה. לא לגרום לעיכוב שיהיה באשמתי.. לי זה נחווה כמו אבחון מתמיד... לא באספקט המלחיץ של העניין, אלא במחוייבות שלי לומר ולהראות כמה שאני יכולה, מבלי לתת לדברים כמו אגו, מבוכה, פחד, או אפילו סתם רצון שלי לעשות מה שבא לי, לעכב את העניין. מה אני *רוצה* לומר/לא לומר זו גם שאלה שאני מתייחסת אליה לפני שאני מדברת, כמובן, אבל בשורה התחתונה תחושת המחוייבות לוקחת. כאילו זה תפקידי בכח- לדבר, לספר, לספק פרטים. מרגישה שאני עסוקה מדיי ב"מה נכון לעשות", במה יקדם יותר/פחות..שזה מקבל מקום חשוב מדיי בשיקולים שלי.. בטוח אפשר להסתכל על זה גם אחרת... מה את אומרת, אורנה? אפשר? :-) מקווה שהחג עובר בנעימים, לילך.

אורנה, במסך שלי את נשמעת עייפה קצת, ועוד יש דרך עד ללילה טוב שלמעלה.. אני מוכנה לוותר על תשובה, אם אין לך כוח ליל מנוחה (ממש עוד קצת) ל.

צדיקה שכמותך!

לילך יקירתי, עייפה? אני?? פעם מזמן, כשהייתי סטודנטית לפסיכולוגיה קלינית, קראתי מאמר קצר ומקסים שדיבר על פגישה טיפולית בתור שיחה. 'סתם' שיחה. הייתי מופתעת. 'סתם' שיחה? בלי לחשוב כל הזמן על הסבר פסיכודינמי, לשלול אותו ולהמציא אחר במקומו? בלי לדעת לאן הולכים? בלי להרגיש בטוחה? ובכן כן. לומדים הרבה מאוד מחשבות סדורות, על-מנת לוותר עליהן, לסמוך על כך שאני זוכרת אותן מתוך שכחה. אני חושבת שזה אפשרי, בוודאי שזו זכותה המלאה של המטופלת להניח את ההגה בידים אחרות. אבל חשוב מזה, כרגע כך את מתקשרת - מתוך חשיבה מאומצת וזהירה. לכן כך הוא הטיפול שלך, נכון לעכשיו, וזה בסדר... הלא לא היינו רוצות שלטיפול שלך תבוא מישהי אחרת, מישהי שבינתיים אינה את... לילה טוב ורך, אורנה

שולחת חיוך קצת סמוק.. (תודה שענית :-) תשובה יפה כתבת לי.. מעוררת מחשבה תודה גם עליה :-) לילך