לדרור

דרור שלום, אני מתמודדת כעת עם נושא שקצת מעיק עליי,שקשור ל'פרוייקט' שהתחלתי וכעת אני במהלכו,ותוצאות ראשונות של הפרוייקט אדע רק עוד כעשרה ימים,והכי קשה לי להתמודד עם חוסר-הוודאות,וכולם אומרים לי שאנסה לא לחשוב על כך,אך נושא ה'פרוייקט' 'קופץ' לי רבות 'מול העיניים',וברור שככל שמנסים לא לחשוב על נושא כלשהוא,הוא מופיע יותר ויותר. שאלתי היא אם יש לך עיצה כלשהיא איך להתמודד עם זמן קשה זה ומה עושים כשרוצים לא לחשוב על משהו (כיוון שהוא מלחיץ) והמחשבות 'לא מרפות'? בתודה מראש, משתנה

משתנה שלום, אחת הדרכים להתמודד עם מחשבות היא לא להיאבק בהן. לאפשר להן להיות אם הן מציקות לנסות ולחשוב על אותו נושא אבל לערב גם אפשרויות חיוביות, ולא רק מלחיצות. מעבר לכך אפשר להיות בלחץ, אם זה מלחיץ זה מלחיץ. הייתי ממליץ להמשיך בגרת חיים ככל האפשר, לא לעצור הכל, ובין לבין אם עולות מחשבות לתת להן להיות עד שיעברו מעצמן. מעבר לכך, אם את בטיפול, לנסות ו"לשמר" את המחשבות לשעת הטיפול. גם זה יכול לעזור. בהצלחה בכל מקרה, דרור

עיניין נוסף שאומנם לא קשור לבעיה העיקרית,שרשמתי בהודעה למעלה, הוא: עד כמה זה פוגע כאשר למרות שכבר שנים אני נוהגת ולוקחת את הוריי כמעט לכל מקום בארץ,כאשר הם צריכים ואני יכולה,ובכל שעה ביום- בלי קשר ליעד,והוכחתי את עצמי כבר כנהגת מנוסה, עם ניסיון של כ-18 שנה,עדיין הוריי כנראה לא סומכים עליי מספיק,ובקרוב אנחנו צריכים ליסוע לאירוע כלשהו במקום רחוק,והם כבר הודיעו לי מראש שהם רוצים שאחי ינהג ולא אני - "כי זה מקום רחוק,מסוכן" וכו',וזה ממש פוגע בי ומעליב אותי,לא כי אני כ"כ רוצה לנהוג לשם, אלא עקב העובדה שלא משנה מה אני אעשה הם לא יסמכו עליי ויסמכו יותר על אחי הגדול,אך כשהוא לא יכול והם צריכים "סידורים" אז הם זוכרים אותי וסומכים עליי,וזה פשוט מרגיז אותי,וזה כואב לי,ואיני יודעת מה אעשה עוד כדי להוכיח את עצמי,תמיד אחי יהיה בעמדת עדיפות על-פניי. מה דעתך? להתעמת איתם על כך שאינם סומכים עליי? לעשות להם "סנקציות" כשיבקשו שאקח אותם לכל מיני מקומות (כי הרי הם לא סומכים עליי? או לא לומר כלום(כפי שאני עכשיו עושה)? - אך זה פוגע בי מאוד.

משתנה יקרה, הייתי רוצה לשתף אותך בכמה מחשבות שעלו לי כשקראתי את הודעתך. תראי, אני חושבת שההורים שלך החליטו שאח שלך נוהג למקום המרוחק, לא כי הם לא סומכים על משתנה. הם חושבים שלמקום מסוכן עדיף שינהג גבר. ככה זה, זה מה שמושרש בחברה שלנו, שנשים לא יודעות לנהוג. כשמישהו מעצבן אותי על הכביש, אני ישר בטוחה שזו אישה, למרות שאני חושבת שאני נהגת מצויינת, למרות היותי אישה. את לא צריכה להעלב או לעשות להם סנקציות. פשוט להבין שזו לא את, זו אישה שהם לא סומכים עליה. אם זה מנחם אותך, גם אצלי זה כך. אח שלי "זוכה" לנהוג למקומות המרוחקים, למרות שאני מחזיקה ברשיון פי 2 זמן ממנו... שתהיה לכם נסיעה נעימה, סתם אחת