שאלה

מה ההבדל בין BPD ל CPTSD האם יש קשר בין השניים והאם מטופל חייב שיהיו לו את שניהם? (מקווה שזה המקון הנכון לשאול) אפילו אם תתנו לי הכוונה למאמרים בנושא זה יהיה פיצוץ. תודה

תסמונת פוסט טראומטית מורכבת על מנת להבחין בין טראומה שקורית בבגרות ופוגעת במבנה אישיות שכבר עוצב, ובין טראומה שמתרחשת בילדות שמעצבת את האישיות ומעוותת אותה, הוצעה האבחנה: תסמונת פוסט טראומטית מורכבת (Herman, 1992) ,Complex PTSD . סינדרום של ניצולים מטראומה מתמשכת וחוזרת. תסמונת זו מאפיינת ניצולים שהיו במצב של שבי בידי המתעלל כמו מחנות ריכוז, שבי וכמובן התעללות מינית במשפחה. ילדה הנתונה במצב של התעללות מינית על ידי קרוב משפחה: אבא, אח, אב חורג, שכן, דוד, בן דוד וכדומה נמצאת במצב בו היא נתונה תחת מרותו של המתעלל מבלי יכולת להפסיק את ההתעללות, הן עקב גילה הצעיר והן עקב הפרשי הכוח הפסיכולוגי והפיסי הדרמטיים.הקשת של ההפרעות, כאשר מדובר בתסמונת פוסט טראומטית מורכבת, דיפוסית וקשה הרבה יותר מאשר במצבי ה- PTSD המקובלים. ניצולי טראומה מתמשכת מפתחים שינוי אישיות אופייניים כולל פגיעות בהתקשרות ובזהות, והנפגעים נמצאים בסיכון גבוה לרה-ויקטימיזציה, פגיעה חוזרת הן בידי עצמם, והן בידי אחרים. ריבוי סימפטומים היסטוריה של התעללות מינית בילדות היא אחד הגורמים למועדות להיות חולה פסיכיאטרי. מחקרים מראים כי בין 40 ל -% 70 של החולים הפסיכיאטרים הבוגרים היו קורבנות של התעללות בילדות. מחקרים בקרב נשים שיושבות בכלא, נשים מכורות לסמים ונשים שעוסקות בזנות מראים של אחוזים המגיעים עד ל 90% ! של היסטוריה של התעללות מינית בילדות בקרב אוכלוסיות אלה. שינויים פתולוגיים בזהות וביחסים כל מבנה ה"אני", דימוי הגוף, הדימוי המופנם של אחרים, הערכים האידיאליים אשר נותנים תחושת שלמות ומטרה בחיים – מתרסקים. אצל נפגעי טראומה חד פעמים קיימת, פעמים רבות, תחושה של איבוד העצמי : "אני לא עצמי עוד". בטראומה של התעללות מתמשכת בילדות הנפגעת אינה יודעת מי היא, היא מאבדת את תחושת העצמי, תוך תחושה של חוסר אנושיות : "אני לא בן אדם יותר". מתפתח דימוי עצמי של מזוהמת, אשמה, רעה. ברור כי כאשר ההתעללות קורית עם אדם מוכר, קרוב, שאמור לדאוג, לטפל ולשמור על הילדה היא מפתחת עיוותים קשים מאוד בתפיסת יחסים. קיימת בגידה עמוקה ביחסים דבר שלא מאפשר התפתחות של אמון בסיסי. הפגיעה הקשה הזו ביחסים באה לידי ביטוי בקשיים ביחסים עתידיים של האישה הבוגרת: בחשיפתה לחזרתיות על יחסים עם אנשים מתעללים, חוסר אמון כי משהו בעולם יוכל לאהוב אותה ולטפל בה ללא פגיעה בה, בריחה מיחסים קרובים, חשדנות עמוקה כלפי כל אחד. הדבר בא לידי ביטוי קריטי בחדר הטיפולים כאשר המטופלות אינן באמת מאמינות ברצון של המטפל/ת לעזור להן. קיים טרנספרנס חזק של התוקף כלפי המטפל/ת. אני זוכרת את הכאב הגדול שלי שכאשר מטופלות עזבו את הטיפול דווקא כאשר החל להיווצר קשר של קירבה ואינטימיות, שהעלה את החרדה הקשה שאם אני אשאר אני אפגע כי מי שפגע בי היה קרוב אלי". הבנה זו של הפגיעה הקשה ביחסים היא מרכיב מרכזי ביחסי הטיפול עם הנפגעות. ויש צורך ללמוד לווסת את הקרבה והאינטימיות על מנת להימנע מנשירה מהטיפול.

אסטרטגיות ההישרדות של קורבנות התעללות מינית בילדות כגון: דיסוציאציה, התמכרות לסמים, פגיעות עצמיות, התנהגויות אובדניות, התנהגויות אגרסיביות ואקטינג אאוט, גורמים לכך שהרבה מהנשים מאובחנות כבעלות הפרעת אישיות גבולית . לדברי הרמן (1994) אבחנה זו טעונה משמעות משפילה: "במקצועות בריאות הנפש משתמשים במונח זה לעיתים קרובות שלא הרבה יותר מעלבון מתוחכם". הרמן טוענת כי שימוש באבחנות הנו חלק מהנטייה להאשים את הקורבן שרווחת הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב אנשי המקצוע. בעטייה חיפשו חוקרים וקלינאים את ההסבר לפשעיו של התוקף בתכונות קורבנו ולא בתכונותיו הוא . האבחון של הפרעת אישיות גבולית מתייג את הנשים כסוטות ופגומות, ובכך מחזק את הקו המסורתי של ההתייחסות לנשים עברייניות, זונות ומכורות לסמים כאל נשים "רעות" ו"משוגעות". מערכת דיאגנוסטית זו מאשימה את הקורבן בחוסר יכולת לארגן את חייו לאחר ניסיון חיים מחריד, מה שמאפשר לחברה להכחיש את האחריות להתעללות המינית בילדות באמצעות יחוס הבעייתיות לאישיות הפגומה של הנשים הסוטות, כמו גם, לנקוט בדרכים של נידוי אשפוז וכליאת נשים. כיום הוכר הצורך בשינוי המערכת הדיאגנוסטית והטיפולית בנפגעות התעללות מינית בילדות. הבנת התפקיד שממלאת הטראומה המינית בילדות, יכולה לסייע להבנת הקשיים הנפשיים וההתנהגות הבעייתית, ובכך לפתוח דרכי טיפול ושיקום מותאמות, במקום שיטות הענישה והכליאה המקובלות כיום.

נדמה לי(דעה לא מקצועית) שההבדל פשוט BDP זו הפרעת אישיות גבולית. לעומת זאת CPTSD זה סוג של הפרעה פוסט טראומטית מורכבת בדרך כלל לאחר התעללות ממושכת. מטופל לא חייב שיהיו לו את שניהם יש אנשים עם CPTSD ללא הפרעת אישיות גבולית וכן תתיכן הפרעת אישיות גבולית ללא הפרעה פוסט טראומטית מורכבת.

הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת א. היסטוריה של הימצאות בשליטה רודנית פרק זמן ממושך (חודשים או שנים) בחיי המין והמשפחה, כולל נפגעי אלימות במשפחה, התעללות גופנית או מינית מתמשכים בילדות וניצול מיני מאורגן של כנופיות. ב. שינויים בוויסות ההיפעלות הכוללים: 1. דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; 2. מחשבות התאבדות כרונית; 3. חבלה עצמית; 4. זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); 5. מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). ג. שינויים בתודעה הכוללים 1. אמנזיה (שכיחה) או היפראמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; 2. אפיזודות דיסוציאטיביים חולפות; 3. נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; 4. התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ד. שינויים בתפיסת העצמי הכוללים 1. הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; 2. בושה, אשמה, האשמה עצמית; 3. הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); 4. הרגשת שונות גמורה מבני אדם אחרים (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכל לבין, וזהות לא אנושית). ה. שינויי בתפיסת המתעלל הכוללים 1. שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); 2. ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל (זהירות: הערכת הוויות הכוח שמעריך הקורבן יכולה להיות מציאותית יותר מזו של הקלינאי); 3. אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסלית; 4. הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; 5. קבלת מערכת האמונות או ההתרצות של המתעלל; ו. שינויים ביחסים עם האחרים הכוללים 1. בידוד והסתגרות; 2. שיבוש ביחסים אינטימיים; 3. חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע (יכל להופיע לסירוגין עם בידוד והסתגרות); 4. חשדנות מתמידה; 5. כשלון חוזר ונשנה בהגנה עצמית. ז. שינויים במערכת משמעות 1. אובדן האמונה בתמיכה ובאימון; 2. הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.

שונה מהפרעות אישיות אחרות, השם של ההפרעה אינו מעיד על התכונה שעומדת במוקד שלה. השם "גבולי" נובע מכך שהפרעה זאת נחשבה כנמצאת על הגבול שבין ההפרעות הקלות יותר שכונו בעבר "נאורוזות" לבין ההפרעות הקשות יותר, הפסיכוזות. הפרעת אישיות גבולית נחשבת לאחת הקשות מבין הפרעות האישות, ובחלק לא מבוטל מן המקרים הלוקים בה מגיעים לאשפוז פסיכיאטרי. המאפיין הבולט ביותר של ההפרעה הגבולית הוא חוסר יציבות ואימפולסיביות, אשר באים לידי ביטוי בתחומים כמו יחסים בין אישיים, דימוי עצמי, והתנהגות רגשית. מערכות היחסים של אנשים עם אישיות גבולית מאופיינות בחוסר יציבות ובתנודות חריפות. הם מסוגלים לנקוט בפעולות קיצוניות כמו איום בהתאבדות, כדי למנוע נטישה על ידי אחרים משמעותיים, בין אם הנטישה היא אמיתית או מדומיינת. ההתייחסות לאנשים אחרים, במיוחד אלה החשובים עבורם, מאופיינת בקיצוניות, כלומר אידיאליזציה מצד אחד, וביקורתיות קיצונית מצד שני. מצבי הרוח שלהם משתנים במהירות, ולעיתים הם מגיבים בהתפרצות של כעס קיצוני בתגובה לגירוי פשוט או ללא כל סיבה נראית לעין. נראה שהסימפטומים האלה קשורים באי יכולת לגבש זהות עקבית ויציבה. הפרעה זאת מתפתחת בבגרות המוקדמת ויכולה לבוא לידי ביטוי בחלק מן הסימנים הבאים: * ניסיונות למנוע נטישה - אמיתית או מדומה - באמצעות פגיעה עצמית * יחסים הבין אישיים בעלי עוצמה חזקה וחוסר יציבות, שיכולים לנוע בין אידיאליזציה לבין פיחות בערכו של האחר. * הפרעות בזהות: שינויים דרמטיים ופתאומיים בתפיסה העצמית, מבחינת ערכים, זהות מינית ונטיות מקצועיות * התנהגות אבדנית או איומים בהתאבדות שחוזרים ונשנים, או פציעות עצמיות * שינויים פתאומיים וחזקים במיוחד במצב הרוח * תחושה כרונית של ריקנות, משתעממים בקלות * ביטויים קיצוניים של כעס, שאינו מוסבר, וקשיים בשליטה בכעס. תיאור מקרה: צעירה מובטלת בת 26 הופנתה לטיפול על ידי המטפל שלה עקב התעסקות יתירה ומתמדת בניסיונות התאבדות ובגלל דחפים לפגוע בעצמה על ידי חיתוך בסכין גילוח. המטופלת הייתה בריאה עד שנתה השלישית בבית הספר התיכון. אז החלה להתעמק בדת ובפילוסופיה, נמנעה מחברים ונמלאה ספיקות באשר לזהותה. בלימודים הצליחה, אך מאוחר יותר, באוניברסיטה, ירדה רמת הישגיה. בעת לימודיה החלה להשתמש בסמים שונים, התרחקה מן הדת של המשפחה ונדמה היה כי היא מחפשת אחרי דמות דתית כריזמטית להזדהות איתה. מידי פעם בפעם הציפה אותה כעס עצום והיא גילתה שהכעס נעלם בבת אחת כאשר היא חותכת את זרועה בסכין גילוח. לפני שלוש שנים החלה בטיפול נפשי, ובתחילה האלילה במהירות את המטפל, וראתה אותו כאינטואיטיבי וכאמפטי להפליא. אחר כך נעשתה עוינת ותובענית כלפיו, אף שעוינותה כלפי המטפל הייתה גלויה לעין, לא יכלה לראות זאת ואף לא לשלוט בכך. בעיותיה עם המטפל הגיעו לשיא בתקריות רבות של חיתוך הזרוע בסכין גילוח ואיומי התאבדות, שהביאו בסופו של דבר להפנייתה לאשפוז.

למנהלי הפורום אחלה מקום סחתיין עליכם.

כפי ששמת לב- יש כאן חבר'ה מעולים,אינטיליגנטיים ואיכותיים. הנושא ששאלת אליו היה קרוב לליבי אז קראתי את התשובות בעיון רב..

שלום לך, האבחנות שציינת הן אבחנות מה DSM שהוא הספר המאגד בתוכו את האבחנות הפסיכיאטריות לפי סימפטומים. בתוכו ישנה חלוקה לחמש צירים. הציר הראשון מכיל בתוכו מחלות נפשיות, הפרעות אקוטיות או כרוניות. PTSD נמצא בציר זה. בציר השני נמצאות הפרעות האישיות לסגיהן, שהן חלק בלתי נפרד מהאישיות של האנשים סובלים מהם. BPD (הפרעת אישיות גבולית) היא אחת מהן. הפרעות אלו אינן חייבות לבוא ביחד, אף כי לעיתים ישנה חפיפה. במקרה הנוכחי, ישנם מקרים בהם אנשים שסבלו מאירוע טראומטי יפתחו הפרעת אישיות גבולית. אבל חשוב לעשות הבחנה מדוייקת בין PTSD לבין הפרעת אישיות גבולית, משום שחלק מהסימפטומים דומים. דרור

PTSD לא נמצא על ציר 4