החלפת מטפל

זהו כן כנראה הגיע הרגע לומר יפה שלום ולהמשיך בחיים או להחליף מטפל לא החלטתי עדין.. (יתכן ואני ינסה את הטיפול הוירטואלי כדי לחסוף זמן בתקופה זו) הפעם החשיבה של העזיבה היא לא מכעס אלא פשוט די, זה קשה לי אני אוהבת אותה זו אולי תהיה עזיבה עם דמעות אבל לי נמאס להגיע רק בגלל תלות תכלס לא תורם לי כלום אולי הפוך תחושת תיסכול. אני מרגישה שהיא ממש לא מה שהייתה פעם ואת העומס שלה אני כמטופלת לא צריכה להרגיש וגם לא להבין... אז כן שיחת טלפון אחרי 3 שבועות בלי פגישה כך היא נשמעת: "רחל בטלנו השבוע נכון", אני :" כן נכון..." היא: "את נשמעת אחרת יותר רגוע התעוררת כרגע משינה" אני:"ממש לא" היא "טוב אז אנחנו צריכות לדבר מתי ניפגש זה לא יהיה השבוע אני מאוד לחוצה לאחרונה" אני :: אני יודעת .. שיש לך לו"ז לוז צפוף " היא " טוב אז צריך לסדר משהו אנחנו עוד נדבר.." אני : "רגע !! מתי נדבר" היא " אני אתקשר" אני:מתי את יודעת שזה לא נוח לי אני צריכה לדעת בערך מתי כי אני מצפה לזה היא "בימים הקרובים" שיחת הטלפון הזו גרמה לי להבין שהתחושה שלי נכונה, במקום לשאול מה נשמע וכד'.. די מיצינו , אני קשורה אליה ולא עוזבת וזו התחושה של הכאב שהרגשתי לאחר הטלפון. אני לא אוהבת שהיא מתקשרת סתם כך זה תופס אותי לפעמים במקומות לא לענין או מחזיר לי את הטיפול ברגעים לא הולמים (כמו היום) אני צריכה לדעת שעה משוערת אפילו לא מדויקת זה יותר נוח, היא יודעת את זה את השוני בינינו הזה לא נצליח לגשר.. למה היא אפשר לקבוע נורמלי , למה היא תמיד מבולבולת ולא מסודרת?? אבל מה שמפריע לי זה שאנחנו מדדות תקופה ארוכה באותו מקום לא בגלל טיפול תקוע כי יש לה אלף דברים וזה מורגש.. גם שאני מעלה זאת ..(אפילו שיחה על טיפול אחר תוך פגישה שלי בהתחלה זה כאלו מחמיא אחר כך זה מרגיז לחשוב שזה מה שמענין אותה) פעם שהייתי מבטלת פגישה היא הייתה מסרבת מנסה לומר לא כדאי וכד', היום היא שמחה מכל בטול(לא מראה אבל גם לא אומרת כלום וזה בעבר לא היה ולא ניברא) כבר אני מעדיפה טיפול וירטואלי כי שם לפחות מטפל יודע שזמן זה זמן גם בוירטואל... אני לא כועסת רק שאני מרגישה שדוקא עכשיו שהסכמתי להיות בתהליך של שחזור טראומה אחרי 3 שנים שלא הסכמתי , אז הכי קשה והיא לא מבינה את זה בכלל.. (המחשבה הזו מעלה לי דמעות) ולכן זה לא מתאים לי .. מצד אחד היא לא שגרתית היא הלכה איתי לשם מיוזמתה היא גמישה ומצד שני דוקא התכונה הזו של הגימשות פוגעת לפעמים, כשאני חושבת על מאזן מה עדיף לי אז אני מעדיפה למרות היתרונות שלה את המטפל המרובע יותר (בשעה שלי הוא בשעה שלי בשעה אחרת מטופל אחר כך אני יודעת שיש לי יציבות) אני יודעת שגם היא אוהבת אותי (למרות שזה נשמע אולי פתטי מצידי לכתוב זאת) וזה קשה לעזוב ולה קשה לא פחות ממני אבל אין ברירה.. נמאס לי להיות המטופלת שמבינה את הפשלות .. טוב אני צריכה להתרכז בחומר יש לי מה לעשות... מקווה להצליח. הטלפון שלה הוציא אותי מהריכוז וגרם לי לתחושה של דכדוך וכאב של קשר שקשה לנתק אבל גם לא ממומש בכלום ויכול להיות שסתם מפריע.

רחל שלום, את נוגעת בהרבה התלבטויות בנוגע לטיפול, לעיתים טוב לך עם הגמישות שלה ולעיתים בדיוק זה מפריע לך. אבל מכל הדברים שאת מעלה לא הצלחתי להבין האם אמרת לה את התחשות הללו. שהיא נותנת לך להרגיש שדווקא עכשיו כשאת הכי צריכה אותך היא לא פנויה עבורך. ייתכן וגם היא תאמר שבשל העומס היא ממליצה שתפני למטפל אחר. אבל אולי היא תעזור לך לברר מה השתנה מהעבר והאם יש לכך קשר לחשיפת הטראומה מבחינתך. אם אחרי הבירורים הללו תחליטי לעזוב כל הדלתות פתוחות בפנייך. אבל אלו בירורים חשובים עבורך. דרור

היי דרור, לא נראה לי שהיא תמליץ למטפל אחר... (מהיכרות איתה אני יודעת שהיא תנסה להתגמש בחזרה רק שחוסר הגבולוצ מצידה כבר מההתחלה מפריע לי ומידי פעם זה צץ שוב) אבל השאלה שלי, האם אתם כמטפלים לא אמורים לאפשר מסגרת יציבה שגם לכם תתאים בכל מצב (אני לא מדברת על אירועים חריגים שלא ניתן לצפות מראש) ובכך גם ל"הגן" במידה מסוימת על המטופל? אם אתם פנויים בתקופה מסוימת זה נשמע כפוי טובה אבל בעיני זה לא נכון להגיע עד הסוף לקראת מטופל אם אחרי תקופה אתם לא תוכלו להיות שם באותה מידה בשבילו כשהרגלתם אותו!!! אולי אני טועה, מענין אותי מה אתה חושב על זה?