אורנה

אורנה, אומרים שנגיע לגשר נעבור אותו.ואני הייתי עליו אוחזת במעקה,הפנים לכביש שומעת את הדף המכוניות מתחת לרגלי בכביש המהיר,מטה את הגוף קדימה ומסתחררת (פחד גבהים),יש סביבי אנשים ולא רואה אף אחד.מדמיינת את אותה השניה וחוץ מים של דמעות אין לי כלום.עד שמישהו אומר לי מה את עושה?! אמרתי כלום וברחתי. אז לא, לא רק שלא קפצתי גם לא עברתי אותו.חזרתי בדיוק כמו שבאתי.ורע לי-אבל מה חדש? וזה הדי של אתמול רק לא ברור לי כבר למה די?! וכמה מדרגות עוד ארד עד לסוף באמת?

ד. יקרה, טוב שחזרת אלינו. ולא חייבים לעבור גשרים מפחידים לבד. מוכנה? לפעמים מפחיד יותר להושיט יד באמת באמת. מפחיד, אבל לשם שינוי כדאי. ממשיכה להקשיב מכאן, אורנה