ילד בן שנתיים וחצי

שלום רב, יש לי אחיין מדהים מכל הבחינות (לא אכביר בתאורים כדודה גאה) כבן שנתיים וחצי. אתמול עת משחקו עם אביו (אחי), אחייני ביקש ממנו כי ישכב לישון על שטיח המשחקים שלו, כדי לכסות אותו. אחי נשכב על גבו ואז אחייני הורה לו "לא!לא! התהפך ושכב על הבטן!"- כמובן שאחי נשמע להוראות בנו ונשכב על בטנו כשראשו מופנה הצידה (לחיו על השטיח) ואז אחייני אמר "לא ככה! תסובב את הראש!"- אחי סובב את ראשו ללחיו השניה ואז אחייני לקח את ראש אחי וסובב אותו כך שפניו מופנות לרצפה (אף לכיוון השטיח) ואז הוא כיסה אותו בשמיכתו- בתחילה צחקתי מה"בוסיות" של הקטנטן המתוק כלפי אביו, אך אחי היה יותר ערני ממני וביקש ממנו לדעת מי מורה לו לישון כך. אחייני בתחילה התחמק ואז אחי ניסה לדובב אותו בצורה רגועה ואמר לו שזה נורא מצחיק ושאל אותו בשנית- באופן הצגת הדברים בדרך זו אחי זכה למענה כי אחת הגננות (אחייני נקב בשמה) מורה לו לישון כך בשנת הצהריים. נבהלנו נורא ואחי אמר לי שהוא ילך לדבר איתה על העניין. שאלתי הינה האם את סבורה שכשילד בן שנתיים וחצי נוהג כפי שציינתי יש דברים בגו והרקע הוא חוויתי? או שיכול להיות שזו היתה סתם גחמה של ילד תוך כדי משחק? כיצד עלינו לנהוג? אני נחרדת מהמחשבה שהילד המדהים והאהוב הזה חווה דברים מסוג זה והרי אני בטוחה שאם הורו להם לישון כך בגן זה לא הושג ב"דרכי נועם"... על תשובך המלומדת אודה עד מאוד!!! דנה

שלום דנה, אין ספק שיש מקום לעשות ברור עם הגננות, ולו כדי להירגע. ילדים צעירים בהחלט יכולים ללמד אותנו על החוויה שלהם דרך המשחק החופשי שלהם. יחד עם זה, כדאי לזכור עוד, כי ילדים בגיל זה מאד קונקרטיים בחשיבתם ובהבנתם, ומשפטים "תמימים" יכולים להתפרש בעיניהם כפשוטם, באופן פלסטי מדי. בנוסף, יש הרבה משחקים חשובים הכרוכים בכיסוי הפנים והראש לצורך חידוד החושים, בהם יש חשיבות לכך שהילד לא 'יציץ'. ("מי אני ומה שמי" או "זהה את החפץ שאני מסתירה"). יכול להיות שזו הייתה וריאציה גם על זה. לא יודעת. שווה בדיקה! אשמח אם תעדכני אותנו מה גיליתם ליאת