היי ליאת

אני בבעיה אמיתית, בעיה שממנה אני לא רואה דרך מוצא ואני רוצה לציין שזה לראשונה בחיי. אני יודעת שזה גם לא המקום...אבל אני לא יודעת מה אני מחפשת כאן... אני בת 35 וכל חיי באופן שלדעתי ראוי להערכה הצלחתי מגיל גן ועד לרגע שבו קרה הדבר טרגדי במחינתי, סוג של שחזור בטיפול (שהרס את חיי), רגרסיה והסלמה עד לכדי היוצרות מצב של פגיעה על פגיעה. מאז שאני זוכרת עצמי, כנראה והיה בי יכולת ומסוגלת לזהות בברור ולראות מהיכן מגיעים רגשותיה של אימי והצלחתי לעשות הפרדה באופן ברור ונחרץ, מה שלי ומה שלה. ידעתי לשמור על עצמי, אם הרגשתי שאני מתחילה להיפגע או להיכוות, נחלצתי מהמצב ודאגתי לעצמי. משום מה, עם כל מיני לחצים סביבתים נוספים, לא נראתי בטיפול כלל וכלל, ובמקום לקום ממנו, התעקשתי להיראות ובעצם אצלה בטיפול, זה היה להיכנס עם הראש בקיר. מאון לאון, הרגשתי שאני לא אצליח להמשיך ולהתקיים ללא "התחפרות במצב", נותרתי לפתע ללא הגנות מועילות, והסלמתי את המצב דרך משאלה שלי לקבל אישור לעזוב אותה באחד מהפורומים....more of the same רק שתפס נפחים נוספים, של האשמות התקפות, מיני קללות בשמות של הפרעות יוחסו אלי וכו'... איבדתי עצמי לחלוטין, כאילו כרתו לי איבר והתחלתי לפעול בניגוד לרצוני ולאופיי. מקרה זה היה גדול עלי, עברו מאז כבר כמה שנים ואני עדיין נשארתי באותה נקודה כמו אז, בגלל שכל מה שקרה לי בהמשך בפורום, נחווה אצלי כטראומה של ממש, איום על נפשי ומאז אני פשוט לא מצליחה להרגיש שאני בסדר ומבחינתי כיום, כל האנשים הם מלאכים וצדיקים ואילו אני חרא. מעולם לא היתה לי הפרעה נפשית ואילו עכשיו, ע"פ על הקרטריונים אני עומדת בהם בהצלחה בקטגוריה של הפרעת אישיות גבולית, על אף שעדיין לא אובחנתי ככזו, כך אני מבינה שיכולה להתפרץ הפרעה כזו לאחר או בזמן טראומה קשה. אני לא מצליחה להיות אותנטית, כל מה שיאמרו תמיד ישמע לי כיום כמתקפה וכהאשמות, לכן גם טיפול לא יעזור לי. ע"ס ידיעתך, האם אכן, יש מצב להיוצרות הפרעה זו אחרי טראומה? ומה בעצם ניתן לעשות? אני לא מאמינה כי הגלגל יחזור אחורה לאותם יכולות וכוחות שהיו לי, עם דרכי התמודדות בריאות. הייתי בפירוש חזקה כל חיי, מעצם היכולות לא להגיע למצב של פירוק כפי שקרה בטיפול. ועכשיו, כמה פרדוקסלי, דווקא אחרי הטיפול וההתנסות של איבוד השליטה ואיתה הפירוק וחוסר האונים, איבדתי את יכולותי להאמין בכוחי. עכשיו, מצב זה תקוע לי כמו קוץ ב...מזה מספר שנים, וחיי נעצרו, אני לא מצליחה למצוא את העניין והרצון והחשק, והשמחה וההתלהבות שהיו לי בלבנות את חיי. וכמובן, שזה בפני עצמו נהיה לי לרועץ, ומצטייר מעגל קסמים שלילי. אני כועסת על עצמי, כיוון שלא אחרת מלבדי גרמה לזה. מבלי להיות דרמטית, זה פשוט הרס אותי ואת חיי. הפגיעה, החוויה הטראומטית רודפת אותי ומלווה אותי מרגע קימתי ועד הלכי לישון..... ושוב, קמה לאותו היום... וכל האבסורד הוא, ליאת, שבמשך 32 שנה תיפקדתי נהדר ובאיכות חיים גבוהה. אני גם לא מאמינה על עצמי, שלרגעים אני ממש רוצה למות, כי אני לא רואה דרך מוצא. רק בגלל שהיכולת שהיתה לי פשוט נכחדה. אני נעלמתי. להת' כרמית

ליאת, תוכלי להסביר לי את אפשרי הדבר, שכל מה שבניתיי עד היום, התפתחתי...נמחק, איננו. כאילו לא היה מעולם אחרת, וחיי התחילו עם הטיפול... אני לא מצליחה להבין איך יכול להיכחד הכל. שנים שאני לא מצליחה למצוא עבודה ולהתמיד בה מאז. כל ההסטוריה המקצועית שלי וכל הידע והנסיון שצברתי, נעלמו. ואני לא טיפוס ותרן, אבל אני לא מצליחה לקום בחזרה בגלל שנוצר דבר חדש- פחד מהפחד, בגלל שחוויתי עוצמות גדולות של חרדות , איבוד שליטה, חשדנות. חוויה זו נחרטה עמוק ומרגע שאני קמה בבוקר, אני בפחד מהפחד. כדורים לא עזרו לי, לכן אני מעדיפה להיות בלי.

כרמית שלום, הפרעת אישיות גבולית, ככל הפרעת אישיות אחרת, אינה מתפרצת פתאום. זהו ארגון נפשי הנבנה בתוכנו בהדרגה, ומתעצב למבנה קבוע ויציב למדי בהגיענו לבגרות, בערך בגיל 18. למרות שסיפרת את הסיפור שלך כאן גם בעבר, אני מרגישה שאיני יודעת באמת מה קרה שם, ולמה. ברור שהיה משבר נורא, וברור שהוא ממשיך לכאוב עד עכשיו. המצוקה והסבל זועקים מכל מילה, והלב יוצא אליך. למרות זאת, אני משוכנעת שמגיע לך הרבה יותר מעידוד אינטרנטי. מגיעה לך כתף אמיתית, משענת ממשית, מישהו שיראה אותך מקרוב, ילווה אותך בשיקום האיטי מהשבר. את יודעת, אנשים רבים שחוו (או חווים) משבר נוטים להתבונן אחורנית, אל עברם, דרך משקפיים מעוותים, כשהם מתרפקים על מה שנראה בעינים כשלמות מאושרת. אני נוהגת להזכיר למטופלים כאלה, שמה שהיה כל כך איתן ומושלם בכל זאת הצליח להתפרק, ולכן מוטב להטיל ספק באידיליה הזו. לאמונתי, דווקא אחרי שהכל מתמוטט, אפשר לבנות מחדש נכון יותר, יציב יותר, גמיש יותר. ברוב המקרים הבנייה המחודשת דורשת יותר מזוג ידיים אחד, ולכן אני שבה ומפצירה בך למצוא לעצמך טיפול מיטיב מחוץ למסך המחשב. כך או כך, אנחנו כאן, שמחים ללוות אותך בדרך האמיצה חזרה אל החיים. זה אפשרי. ליאת