חשבון נפש

אני מרגישה לא שווה.יכולתי להיות יותר.רוב האנשים שמכירים אותי מילדותי (הייתי טובה ומוצלחת...) כולל אני עצמי, היו מצפים ממני ליותר. אני יודעת שבהרבה מובנים נכשלתי - הייתי צריכה ויכולה ללמוד יותר (למדתי הרבה דווקא,אבל לא הצלחתי להגיע לסיום אף תואר).הייתי צריכה לעבוד בעבודה יותר "נחשבת", עם משכורת יותר גבוהה...(אף כי עבודתי משמעותית, ואני חושבת שאני טובה בה, רק שאין בה יוקרה וכסף..). בתחום האישי והמשפחתי דווקא הצלחתי.רק שם.זכיתי. האנשים שמקיפים אותי כולם בעלי תארים (ראשון ושני..),מרוויחים יותר ממני, ועובדים בעבודות נחשבות יותר.ולמרות העובדה שאני עובדת בתחום שמתאים לי,ואני יודעת שעבודתי משמעותית,זה גורם לי להרגיש לא טוב,נחותה,פגומה,מוחמצת,ותרנית ומפסידנית.הייתי צריכה באותו תחום להגיע ל"דרגה" גבוהה יותר. כי כולנו יצאנו מאותה נקודה לריצה ארוכה, ואני כל הזמן עצרתי,נפלתי,נשארתי,התפשרתי.אני אומרת לעצמי שלמעשה אני לוחמת וששרדתי.ושזה בסדר וכל הבולשיט הזה....אבל בפנים יש משהו רקוב.אני לא יודעת מה האמת.האם ויתרתי לעצמי? האם נכנעתי?האם לחמתי? האם עשיתי את הכי טוב שא-נ-י יכולה? ואני ממשיכה להרגיש לא שווה.עכשיו ספציפית שנאה גדולה-שבא לי לנעוץ סכין ולחרוט עונש על הידיים.בא לי להאמין למישהו, שיבוא ויסדר לי את המחשבות. הוא עומד שם ומסריח מעין גרעין רקוב כזה של תחושת אפסיות וחוסר משמעות לאחר שהוסרו כל מיני קליפות...ויש עוד כמה גרעינים כאלה. אני מכירה חלק מהם. ואני עייפה לא יכולה להישאר מולם לבד. ובעצם הכל לבד.הפסיכולוגיה הזו, והטיפול הזה, והדיבור הלאה והמתבכיין הזה, וההעברה והתלות,והקשר,והאהבה,וההחזקה וכל ה"שיט" הזה...הכל אויר.אין בזה כלום..על אף שהאמנתי וניסיתי.שוב ושוב.אז למה אני כאן ?...כי המילים שלכם מלטפות.ואני רוצה שידאגו לי וישמרו עליי ושיצילו אותי.אני יודעת שלא ניתן.

ויק יקרה, הדברים שלך העלו בי אסוציאציה של סרגל קנה-מידה, זה עם שש הסקאלות שמשמש אדריכלים. או אולי משקל דיגיטלי, שאפשר לכוון אותו לקילוגרמים ולליברות (או השד יודע מה, שלי מכוון על קילו...). איכשהו, אני לא בטוחה מהו הסרגל או הסטנדרט שמכוון אותך, אבל יש לי הרגשה שהוא לא באמת זה שלך (או שזה שכיוון אותך עד היום לא היה שלך). סלחי לי שאני מתרגמת את הכאב הנורא שלך למונחים אנלוגים ודגיטליים (כל אחד וההגנות שלו:-). חיפשת מילים מלטפות, ויצא לי קצת מתכתי. יש לי הרגשה שאת יודעת למה התכוונתי. הלוואי שתצליחי למצוא את הסרגל הפנימי שלך, להתקדם בקצב שלך, בגודל הצעד הנכון לך, ליעדים שחשובים בעינייך. כל השאר כל כך לא חשוב. אז גם חיבוק. ליאת

את יודעת היטב שזה לא ככה בעולם המציאותי.זה לא ככה."השאר" כן חשוב. הרי גם לך.ואת יודעת היטב שיש אנשים "מוצלחים" ואנשים לא מוצלחים.בינוניים.אני בטוחה שאם לא השתמשת במושגים האלה פעם , לפחות חשבת בהם. למשל, דוגמא קטנה - אני בטוחה שעוד לפני שהכרת את ילדייך,לפני שנולדו, חשבת לעצמך שכשיהיו לך ילדים תעודדי אותם ללמוד ולהתפתח כדי שעתידם יהיה "מובטח" - שכל האפשרויות יהיו פתוחות בפניהם.ובבוא העת אני בספק אם תקבלי את זה שאחד מהם יחליט לא לרכוש השכלה אקדמאית...וזו רק דוגמא אחת!!! אני מתפקעת מתסכול.בימים האחרונים שאני כותבת כאן לא שומעים אותי.לא אורנה ועכשיו לא את. את לא שומעת אותי.אפילו שאת מאד מאד קשובה. ולי אין לאן לברוח עוד.

אני יודעת שזה לא מיועד אלי וסליחה על זה. לא ציינת בת כמה את.. אבל תמיד אפשר אולי לנסות לחזור לכוון שרצינו בהתחלה בצורה מסוימת. חיים עם משפחה לעניין ותומכת זה כבר פלוס ראשון ענק ענק שיש לך שאין להרבה אנשים. לגבי תעוסקה וקריירה תחום חשוב שבו אנו מעבירים את רוב זמן חיינו וזה דבר חשוב מאוד .. יש חשיבות לתעודות אקדמאיות שאת מחשיבה מאוד אבל הם לא חובה להצלחה. ביל גייטס לא סיים תואר ראשון באוניברסיטה, וגם איש העסקים הישראלי מוטי זיסר לא סיים את תואר הראשון בכלכלה שהתחיל. (ואם הם היו מסיימים הם כנראה לא היו היכן שהם היום) לא כולנו יצאנו מאותה נקודת פתיחה נודלתנו שונים, ואחר כך בשנות העשרים זה לא הזמן להאשים אנשים אבל כל אחד הגיע ממקום אחר ושוב נקודת הפתיחה לא שווה.... אז הסביבה ומה שהיא חושבת חשובה אבל יותר חשוב מה את אוהבת לעשות (ואולי גם קצת להרויח יותר) יש סיכוי אולי למשהו בתחום?? אולי לא חייבים תואר? אולי אפשר להשלים תואר? אולי אפשר משהו באמצע? אני בטוחה שבטח חשבת על הדברים האלה ואני סתם מקשקשת אבל באמת לפעמים בזמנים הקשים לא רואים איך המצב יכול להשתנות .. אבל זה אפשרי. אם מה שכתבתי לא לעניין אז פשוט אל תתיחסי אולי אני ממש לא מבינה את המצב.. ודרך אגב בלי להתלונן על הארץ, האקדמיה בארץ ותנאי הקבלה שלה מקשיים מאוד מאוד איןשוויון הזדמנויות ואנשים עם פוטנציאל מעולה נושרים בין הכוסאות מה שבחו"ל לא היה קורה. (ויש לי הרבה דוגמאות להמחשה לכך) למרות שהרמה האקדמית במערב ארופה לא נופלת מהרמה בארץ...