ששייך למאחור

לכל הבנות היקרות והטובות משם, כתבתי לכן על 'סוף' בראשית השבוע, ונתבקשתי כל-כך לעדכן ולא יכולתי. פשוט לא יכולתי. נהיה קשה הרבה יותר, אבל אם יהיה משהו קצת אחר ואוכל לשוב לכאן, אולי ארשום. לו ידעתן מה כל כך רציתי לאחל לכן, מה פוספס. כמה קרוב ואמיתי רציתי להיות. כמה ברחתי. הכל נותר בפנים. כפוית טובה יצאתי. מתנצלת שלא שרשרתי לעץ הוותיק ההוא, איני יודעת אם היו מעלים את ההודעה מאחור, גם איני בטוחה באשר לתקינותה. אז ממש סליחה שאני חורגת. אבל זה מה שתמיד. * (זהו ניסיון ראשון להעלות הודעה במתכונת הנוכחית של הפורום, וגם זה הרבה יותר מידי בשבילי) ותודה על האווירה שכאן עכשיו. המון המון תודה... (א.ה.)

הי אשת יקרה, אין לי דרך לבטא להעביר לך כמה אני שמחה לקרוא אותך כאן שוב.....דאגתי באמת דאגתי לך בתוך כל הבלגאן והאיכס הפרטי שלי, תהיתי מדי פעם מה קורה איתך. אני לא יודעת איך אצלך עכשיו, אני מקווה שיותר טוב ושהצלחת למצוא לעצמך את התקוות האבודות, שאת פחות קורסת... איתך פה

א.ה. יקרה, חשבתי עלייך, דאגתי קצת וכל כמה ימים שבתי להציץ שם.. 'קשה הרבה יותר', את אומרת,... לא פשוט..לא פשוט בכלל.. תודה שניסיתי לספר, להיות קצת כאן איתנו, ועוד פה למעלה "מקדימה".. לגמרי לא עניין של מה בכך! אני שמחה שהצצת לתת סימן חיים! שמחה שיש סימן חיים לתת. תני לעצמך זמן, החזיקי חזק באמונה ובתקווה.. אחכה עד שתוכלי לשתף קצת, אם תוכלי ואם תרצי.. (ואם לא זה גם מותר, אבל אשמח לקרוא מה שלומך) בימים קשים אני אוהבת סתם להיות כאן. גם בלי להגיד שום דבר בעל ערך... רק כדי להיות פה קצת. רק להיות. גם לך מותר (זה לא מסוג ההודעות שלא יועלו כאן). אז תהיי כאן, או בכל מקום אחר, במינון שטוב לך בו, בעוצמה שמרגישה לך נכונה לעכשיו. לא צריך להפעיל כוח מיותר כשאין אותו עדיין.. "כפוית טובה?"... מכירה מאוד את הסיף הפנימי האלים הזה.. אבל תשמרי אותו לאחר כך, כשתוכלי לעשות איתו משהו מועיל, בבקשה :-) גברתיקה יקרה, את כאן! :-) את כאן במלוא הנוכחות שאת מסוגלת לה עכשיו, ועדיין הצבעים שלך יפים וממלאים את הלב! גם אם את אולי נחווית לעצמך בגוון דהוי מעט.. זה מה שאת יכולה עכשיו ו(גם) ככה בדיוק אני אוהבת :-) (לא שאני מדד, אבל אני שמחה לראות אותך בכל דרך בה תרצי). 'לו ידעתן מה כל כך רציתי לאחל לכן, מה פוספס. כמה קרוב ואמיתי רציתי להיות. כמה ברחתי. הכל נותר בפנים'. ... את זה אני הכי אוהבת.. כי יש לי למה לחכות ;-) אבל יותר חשוב- יש *לך* למה לחכות, וכמעט-כמעט שנגעת בזה..רק ליטוף בקצות האצבעות ומיד ברחת. הבריחה המתסכלת, לשמור הכל בפנים (שוב!), לתת לכעס שבעקבותיה, או ליאוש (וכאן אני מוסיפה לך מילים משלי..) לכלות את הבפנים באש או בדממה מצמיתה ונוראית, כשבחוץ אין לזה סימן..הכי מתסכל ומייאש בעולם. אבל תראי איזה יופי- כמה קרובה הגעת.. הפעם זה היה ממש כמעט, ואת עצמך כבר מצליחה להריח שיש הרבה. שיש בך הרבה שלא מצליח לצאת, אבל הוא שם. תראי איזה יופי- יש בך הרבה! וגם רצית! (עוד מילה שהשתרבבה לך פנימה כאילו היא שום דבר.. *כל כך* לא מובנת מאליה!) אני יודעת,.. אני מסתכנת בלהיות נורא מעצבנת, שדווקא מתוך הקושי בחרתי לראות את הטוב. אבל גם הוא שם. תני לעצמך זמן... זה זמן לגזום את ענפי הורדים, לקראת החורף, ובמקביל להטמין את פקעות פרחי החורף והאביב.. אל תוותרי, חברה ותיקה שלי.. (ותיקה באמת, עוד מעט יש לנו שנה :-) קחי את זה בקצב שלך, one step at a time, תהיי כמה שאת יכולה להיות כרגע..לא יותר. גם ככה את יפה :-) (ותהיי איתנו קצת,.. או כמה שאת יכולה ורוצה) מאחלת לך מעומק ליבי שיוקל לך קצת, שולחת חיבוק חזק ורך, וגם חיוך :-) אולי ידבק גם בך.. לילך.

ללילך ולאשת אני לא כל כך בטוחה שכדאי לגזום עכשיו ורדים. גיזום ורדים נעשה בינואר פברואר. נזעקתי כי אני חרדה לורדים שלכן (על קוציהם), אבל פקעות, כן, כן, זה הזמן! טל

אשת יקרה, הנה, ניסיון ראשון שעלה יפה. שמחה שגם את מצאת דרך להיות כאן, בסוף השבוע הזה. גם לי המתכונת החדשה לא נעימה. ביומיים האחרונים היא הרבה יותר מנסבלת. בעיקר ניכר שלמישהו פה אכפת. צר לי על מה שפוספס ונשאר בתוכך. קראתי את ההודעה ההיא, אבל בימים ההם התקשיתי לכתוב כאן, אז נותרתי שקטה. מרגישים אותך קרוב *עכשיו*. זה לא מאוחר :- ) שבת מנוחה יעלה

ערב טוב אשת גם אני דאגתי לך, בעיקר מתוך ההבנה שערוץ התקשורת בינך לבין "הבנות" שינה את פניו, ומאפשר פחות ספונטניות בהיותו תלוי באצבעו של מנהל הפורום התורן. צר לי שכך. מקווה שמה שפוספס ביניכן יצליח להיות קרוב ואמיתי, כמו שרצית, בעת הזאת. שולחת לך שתי זרועות פתוחות, כהזמנה, וקוראת לך להישאר איתנו גם כאן, מלפנים. ערב נעים ורגוע ליאת

תודה על הכל... קראתי כל מילה ומילה של כל אחת ואחת מכן. עכשיו וגם קודם ובכלל. מילה ומשפט וכינוי ומה שביניהם. פרט לפרט. הקשבתי כל-כך. הו, הלוואי ויכולתי לכתוב יותר. הממ.. יותר מכל אני צריכה לדבר את זה. ממש לדבר מול אדם חי בשר ודם. ממש ממש. לדבר ממש, ולא רק בחדר אחד... וגם לגעת... נראה... (אשת ה.)

קראתי את מה שכתבת לרשת למעלה ו.... אני לא יודעת איך להגיד את זה. מה שהמילים שלך עושות לי. אני חושבת שאת מאוד אמיצה וחזקה, הרבה יותר ממה שאת מנסה לשדר. כבר כתבתי לך את זה פעם, אני חושבת. לא יודעת, אולי לא אלה המילים שדרושות לך עכשיו. אבל מה שכתבת מקרין עלייך המון(!!!), המון חוכמה ורגישות. ויש גם הרבה עצב במילים שלך, אבל אני איכשהו רואה שיש שם תקווה בשבילך, היא עדיין שם, היא כבר שם והיא מחכה לך. אני בטוחה שפיתחת המון זימים עם הניסיונות שלך, אבל אני רוצה לחשוב בשבילך שאולי גם יגיע יום שלא תצטרכי לפתח את הזימים האלה כי זה כבר לא יטביע אותך. אולי עדיין יהיו שם מים, אבל את תדעי לשחות בהם. בהתחלה עם מצופים, ולאט לאט גם בלי.... (ושלא תביני לא נכון, אני אלופה בבריחות והכחשות אז אין לי זכות בכלל להגיד לך דברים כאלה). המילים שלך, תמיד, אשת, עם כל הכאב שבהם, מצליחות להרגיע אותי, את יודעת? אני קוראת אותך ומרגישה שיש מישהו שיכול להבין אותי.... אני אעצור כאן, לפני שאפצח פה בנאום יותר מדי דרמטי, לילה טוב לך, א.