אבחנה

שלום ישנם 2 סוגי דיכאון עיקריים שהצלחתי להבחין ביניהם: הראשון--דיכאון שיש לו סיבה. כלומר--אדם שמאוד מאוד רע לו ועצוב לו, אפילו בא לו להתאבד לעיתים קרובות-- כיוון שלא הולך לו איזה משהו בחיים שהוא מאוד רוצה. השני--דיכאון שאין לו סיבה. כלומר-- האדם בדיכאון ואין לו כח לחיות, ואין מסיבה ספציפית. גם בדיכאון זה בא לאדם להתאבד לעיתים. רציתי לשאול האם הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה עושה באמת הבחנה בין 2 סוגי הדיכאון האלו? האם יש הבדל בין הטיפולים לכל אחד מסוגי הדיכאון<? או שהפסיכולוגיה עושה אבחנה אחרת בין סוגי דיכאון, ולא כפי שאיבחנתי? תודה.

דוד שלום, אתה עושה אבחנה מדוייקת למדי בין סוגי דכאון שונים. כאשר הדיכאון הוא בתגובה לאירוע חיצוני, או שישנה סיבה ברורה לעין, הדכאון מכונה דכאון ריאקטיבי (תגובתי). כאשר אין סיבה לדכאון. הוא מופיע כאילו מעצמו, נהוג לראות בו כדכאון בעל גורמים ביולוגיים יותר, הבא מבפנים. כדי לטפל בסוג השני נהוג לרוב לטפל בעזרת טיפול תרופתי או בשילוב של תרופתי עם טיפול פסיכולוגי. הדכאון מהסוג הראשון יכול להגיב טוב לטיפול פסיכולוגי בלבד. אם כי כאן נכנס גם השיקול של עוצמת הדכאון, כשבדכאון מאגורי -חריף, נהוג לטפל בשילוב של טיפול תרופתי ושיחות, דרור