שלום

דרור, רוצה לשאול אותך שאלה. יש לי אח צעיר שנולד קצת אחרת, (אם אפשר לקרוא לזה כך..) מעבר לכל מיני מאפיינים ויכולות וקשיים, הוא מאוד מאוד לא בוגר. הוא בן 18 היום, אבל הוא עדיין תמים וחמוד וילד, כמו בן 14. חסר לו ידע כללי, או ידע עולם, בכל כך הרבה תחומים שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.. דברים שרובנו קולטים איכשהו 'מהאויר' הוא לא. ולא מסיבות של אינטלגנציה, פשוט מתקדם בקצב משלו... קשורות בזה כל מיני דאגות שלי ביחס לעתידו, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. רציתי לשאול משהו אחר: בהתכתבות שהייתה לו עם נערה בת 14, היא רשמה לו שהוא לא מספיק בוגר בשבילה. הוא התבלבל מאוד ופנה בוכה לאימי, שהסבירה לו שהוא אכן ילדותי יותר מאחרים, ושונה קצת באספקט הזה, כמו שהוא שונה קצת גם באספקטים נוספים בחייו. הוא פנה אליי לאחר מכן, לשאול משהו שקשור לכך ואני יודעת שהוא עוד יפנה פעמים רבות בעניין הזה, כיוון שזה מטריד אותו. וגם כי הוא נוטה לא להרפות לפעמים.. ולשאול שוב ושוב את אותן שאלות בדיוק.. מה נכון להסביר? איך להסביר? אותי זה היה מפרק לגמרי אם מישהו היה אומר לי פתאום שאני אחרת. מה גם שאין לו שליטה על כך.. בשבילו אמנם זה לא פתאום, אבל עדיין זה קשה לעיכול.. ובכלל- אתה חושב שאפשר 'לבגר' מישהו, או שמוטב להניח לו? תודה.

שלום לך, אני לא יודע ממה בדיוק אחיך סובל ולכן אני לא יודע אם ועד כמה הוא יכול להתבגר. לרוב כאשר מדובר בפגיעות אורגניות, הדבר קשה יותר, אך הוא אפשרי לפחות במידה מסויימת, כמובן בעזרת טיפול. אני שומע אותך אומרת עד כמה קשה לך לראות אותו פגוע, מבולבל, ולהיות זו שאומרת לו את זה. אני בכלל לא בטוח שזה תפקידך. את מעורבת רגשית, משפחתית, גם מבחינתך וגם מבחינתו. כך שקשה לומר וקשה לשמוע. לכן עצתי היא לפנות איתו לטיפול שיעזור לו גם להתבגר ולהבין דברים אחרת, וגם להבין טוב יותר את מצבו מבלי שאת תהפכי ל"רעה". דרור

לא, לא... לא הבנת אותי נכון.. אני תמיד הייתי האחות הטובה :-) פער הגילאים בינינו הוא כזה שמאפשר לי להיות בעמדת הטובה ביחס אליו. הוא מתייעץ בי הרבה ויש בינינו קשר מאוד קרוב וחם. הוא הכי מקסים בעולם :-) ולמה שלא אהיה מעורבת רגשית ומשפחתית?..זה נשמע רע בפיך- הוא אחי הקטן.. הוא מתייעץ בהמון המון נושאים, ולא רק בי.. הוא מטופל מגיל הגן, אבל לאחרונה החליט שהוא קצת רווי ולקח הפסקה. אני מבינה מתגובתך שהבנה כזו לעולם תהיה באחריותו הבלעדית של הפסיכולוג, ואני רוצה להציע לשים שם סימן שאלה בסוף... :-) אולי אין לכך תשובה, באמת, ולא פניתי למקום הנכון..אינני יודעת. לא תשובה פשוטה של פורום בכל מקרה. אולי ביקשתי 'סתם' הגיגים... אני מנסה להסביר לעצמי מה זה נקרא להיות 'בוגר', ומה בו לא בוגר, וקשה לי להגדיר את זה לעצמי. אתה לא מכיר את החמוד הזה, אבל אולי יש לך רעיונות משלך למה זה ילד בוגר בעינייך.. אשמח לשמוע, אם מתחשק לך.. (מקריאה חוזרת של הודעתי אני רואה שיש לי ולמשפחה חלק לא מבוטל בהתיילדות שלו, של 'החמוד הזה' :-).. אבל בכל זאת..אם תוכל..) נ.ב.- כן, זו פגיעה אורגנית (שיתוק מוחי ברמה מינימלית).. האם זה אומר שהוא עשוי להישאר 'ילד' עוד הרבה הרבה שנים? בכל מקרה, תודה.