דרור, רציתי

להוסיף ולספר, שמתחילת 'הטיפול' אצל הפולניה הזאת, היא תמיד סיפרה לי על כך שהיא רואה את הפער אצל אנשים בין מי שהם,משלותיהם (או חושבים על עצמם), לבין 'התוצאה' במציאות. כאילו שזה היה מוקד תשומת הלב שלה, בעוינות ובחוסר אמפטיות נהגה לדכא, ואף לא לשמוח וליהנות בהנאותי. ניסיתי ללכת לטיפול חדש אחרי שהייתי אצל הפולניה במשך שנתיים +, החזרה לטיפול לקח לי בקירוב 3 שנים אחרי...ולרות ניסיונותי אינה מצליחה. אני לא מצליחה לגשר על הפער בעמדות שנחוו אצלי. הייתי אצל מטפלת כה נחמדה, סבלנית וקשובה ואילו אני לא יכולתי לקבל זאת ממנה (מה שלולא הטיפול ההוא הייתי מצליחה), אני חושבת לעצמי מחשבות עויינות כלפי עצמי וחושבת כמה שאני לא בסדר! ולא שווה! המטפלת ההיא האפילה ותאפיל על כל מטפלת אחרת או כל מחשבה חיובית אחרת אודות עצמי. אני יוצאת מנקודת הנחה שהיה לי שגעון גדולת (אם להשתמש במונח של ההיא), והכל היה אצלי שקרי, פאסדה שבעצם אני כלל לא מי שאני חושבת או חשבתי את עצמי. לעיתים, כל מה שנזקקתי לו בטיפול ההוא, זה לרגע אמפטיה, חיוך, הבנה, הקשבה- ללא כל הזמן מיד להטיח בי האשמות וביקורות. יום טוב

כרמית שלום, רציתי לשתף אותך בכמה מחשבות / שאלות שעלו בי. ראשית מדוע אותה מטפלת כל כך השפיעה עלייך. האם ובמה היא נגעה שם שכל כך מכאיב לך. את אומרת שנזקקת לאמפטיה, חיוך והבנה, אך משאלו הגיעו, הגם שממטפלת אחרת, לא היית מסוגלת לקבלם, האם את מצליחה להבין למה? שוב, אני לא יודע מדוע הגעת לטיפול, אבל הגעת מסיבה כלשהי, וייתכן שהגעת למטפלת שלא התאימה לך. אבל התחושה שלך שהיא אדם רע, שכל מטרתו הייתה להנמיך אותך פוגעת בעיקר בך כיום. המלצתי היא לנסות ולעבד קודם כל את השאלה הזו בטיפול, לפני שתוכלי להיכנס לטיפול ולהרגיש שאת נתרמת ממנו. דרור