מבולבלת

אני בטיפול מזה ארבעה חודשים. בשבוע האחרון הודעתי למטפל שלי שאני צריכה לחשוב על המשך הטיפול לכאן או לכאן. מצאתי את עצמי שבטיפול אני הופכת לעצובה יותר, כואבת יותר, מבולבלת יותר, התחלתי לחשוב על המוות באופן תכוף. זאת ועוד פשוט הפסקתי לתפקד, הטיפול, התכנים והמטפל החלו להעסיק את מחשבותי ולא להרפות. עברתי ילדות לא פשוטה, ואמנם הגעתי לטיפול בבלבול ויאוש נוראי, אך ביקשתי מהמטפל זמן להתרחק כדי לחזק את עצמי ולנסות לבדוק מה יותר קשה להתמודד עם הקשיים או להיות בטיפול. המטפל אדם נחמד, אך לי באופן כללי למרות האמונה בטיפול בכלל, קשה להתקרב או לדון בחומרים קשים. התחלתי לחשוב שעדיף להתחזק ולהמשיך הלאה שאין צורך לעשות את המסע לילדות. אני בת 29 והנה שבוע ראשון בלי טיפול, אני עושה לעצמי אוטוסוגסטיה ומנטרות של -את יכולה לעבור את זה לבד, אל תפתחי תלות באף אחד, הטיפול מחליש אותך, המטפל גם עובר קשיים ועדיין מתמודד וכאלה וכאלה. אורנה יקרה בשורה התחתונה האם אני יכולה להתמודד לבד ולעבור תקופה קשה שליוותה אותי בלי הסבר ברור לעין או שתגדירי זאת כפחד משינוי או מתלות או מאי יכולת להניח עצמי בידיו של מישהו אחר. עד זאת ולמרות הכל מאז שהונחה בראשי הידיעה שאני מפסיקה את הטיפול אני מרגישה טוב יותר. הייתכן?

שלום יפעת, ראשית, אני נוטה להאמין שאנשים יכולים להתמודד גם ללא הטיפול שלהם (הם עשו זאת קודם, והם יעשו זאת גם לאחריו). השאלה המשמעותית בעיני היא מעט אחרת: לא האם תוכלי להתמודד לבד, אלא מדוע כה הכרחי עבורך להתמודד לבד, מה קורה לך בתוך ה'ביחד', ומהם התכנים המכאיבים שעולים בטיפול וגורמים לך רצון לברוח הרחק... התכנים האלה נמצאים בתוכך (כלומר, הטיפול אינו "ממציא" אותם אלא מציף אותם כלפי מעלה), ולכן כדאי להבין את התהליך שאת עוברת בתוך הקשר הטיפולי (וממנו ללמוד גם על מה שקרה וקורה לך בקשרים נוספים). כדאי שתדעי שנושאים של תלות, התמזגות, אובדן עצמי בתוך קשר ומציאת עצמי מחדש - כל אלה הם מהחשובים והמשמעותיים ביותר שאפשר לעבד בטיפול דינמי. את מוזמנת להתלבט איתנו עוד, אורנה