סיפור אהבה ושברון לב שדורש פירוש

שלום! אני בן 30 סטודנט לתואר 2 בתחום מדעי ההתנהגות (סה"כ אומרים שאני בחור טוב..). סיימתי קשר של שנה וחצי בצורה בריאה ושלמה. לאחר חודשיים חברים הכירו לי בחורה מקסימה וזה מה שקרה (קצת ארוך): זה היה הבליינד דייט הראשון בחיים שלי, ולא להאמין זאת הייתה הפגישה הכי מדהימה שאני זוכר. הכימיה זרמה. ישבנו ודיברנו וצחקנו והיה מדהים והזוי ונגמר כמעט עם אור ראשון על החוף כשאנחנו לא מפסיקים להתנשק. הנשיקות הצליחו להעלות את הדופק לשנינו ושנינו נדהמנו כמה אנחנו מתנשקים בצורה מושלמת אחד עם השני ותהינו איפה היינו עד היום... כשדיברנו בערב למחרת שנינו הסכמנו שהיה מדהים בגלל האמיתיות והכנות ואי הצורך במשחקים שבינו לבינה וזה מה שאנחנו אוהבים במצב שנוצר. תיקשרנו הרבה ב SMS אחד עם השני. והמשכנו להפגש מידי פעם (פעם ביומיים שלושה) פירוט כבר יבוא. הנסיבות לחיזוק הקשר כללו כמה עובדות שאולי יעזרו למי לשקורא להבין את המצב. היא הרבה יותר מופנמת וסגורה וקשה לה לבוא ליידי ביטוי למרות שדיברנו על זה ואפילו צחקנו על הקטע. הסכמנו שבגילנו (אני 30 והיא 25) כבר אין צורך במשחקים מה שאומר שאם בא לי לשלוח לה SMS הכי דביק בעולם אני אשלח לה (יצא לנו לצחוק על הדביקות הזאת לא מעט - ואפילו ממנה קיבלתי מסרים דומים אך יותר מעטים). בנוסף, הקשר תפס אותי בתקופה של מעבר בית ועזיבת מקום עבודה ועוד כמה דברים שגרמו לי להתמקד בדבר הטוב ביותר שהיה לי בידיי והוא הקשר שנוצר. זה גרם לכך שחוץ מפעם אחת שהיא באה אלי (ובאמת כל הכבוד לה לישון בבית ריק אחרי שכל הציוד עבר למקום החדש והיא באה למקום הישן) אני באתי אליה בשאר המקרים (נסיעה של שעה + ). אני לא שמתי לב ופשוט התאהבתי מהר מידי. אבל היה כייף לשנינו ומדהים וגרף ההתלהבות עלה בצורה חדה מאוד (לשנינו!) כשאנחנו פיזית היינו ביחד לא הפסקנו להתנשק ולהמרח אחד על השני ובעיקר לחייך ולהראות שכייף לנו. אחרי כשבועיים כאלו שכללו הרבה יציאות רומנטיות ובילויים (שאת רובם אני יזמתי עקב המצב שתיארתי קודם) היה לנו יום ארוך ביחד שהיה פשוט מעלף ומדהים ונגמר בכך ששכבנו וגם שם ראינו פוטנציאל צמיחה ושגשוג מדהים (שלא תבינו לא נכון היה סקס מצויין אבל תמיד יש מה ללמוד מהפרטנר החדש). כבר באותו ערב הלכנו גם לחברים שלה ושם נמרחתי עליה ללא יכולת שליטה בכך... הלכנו לישון לעוד לילה של חיבוקים וכפיות... בבוקר איש איש לדרכו. ואז הגיע הסופש הארור(אותו אני אפרט). למרות שכבר הכרתי את כישוריה המעטים בשמירת קשר שלא פצורה פיזית (היא חלשה בטלפונים וSMSים וכו) היא הייתה קרירה יתרה. ואפילו לא החזירה SMS ולמרות שאמרתי לה לא לבוא אלי כי אני קם מוקדם למחרת היא לא התעקשה לבוא (לפחות מנימוס ולהראות רצון) הנורה האדומה נדלקה עם האינטואיציה (אם קיימת) השלילית. כמובן שלא ישנתי טוב באותו לילה. למחרת (יום) היא יצרה קשר ברגע שתעוררה. אמרה שחזרה מאוד מאוחר. ושהיא קיבלה את הלוז השבועי שלה ועכשיו נוכל לתכנן את השבוע שלנו ביחד (נשמע טוב!) ומצברוח חלף עבר לו. והיא גם רצתה לבוא אלי אבל לא נתתי לה לבוא לדירה מלאת ארגזים ובאתי אליה (שוב...) כשנפגשנו אז הכל היה טוב ונרגעתי. אבל בערב במיטה הייתה לנו שיחת מיטה... היא אמרה שהיא רוצה להגיד לי משהו מהלב. ושזה קשה לה מאוד (ראיתי שקשה לה) שאלתי אם זה טוב או רע, והיא אמרה לא לכאן ולא לכאן... אז אמרתי לה שתגיד. היא שאלה אם לא שמתי לב שביומיים האחרונים היא מעט התרחקה. אמרתי שברור ששמתי לב. היא סיפרה שהיא בחורה מאוד שכלתנית ורציונאלית והיא יודעת שמושלם ומעולה לה איתי אבל! היא לא יודעת למה פתאום ירד לה! (כוונה להתלהבות והרגש). אני צפיתי לכך ואמרתי לה שאני גם יודע למה.. כי הייתי לגמרי פתוח ולא שיחקתי את המשחק. ושאני כועס על עצמי וגם קצת מאוכזב ממנה שהיא כן צריכה אותו. היא אמרה שהיא לא צריכה אבל אמרתי לה שבלא מודע כנראה שכן... ושהיא מרגישה שבאתי בקלות מידי. היא הסכימה בכך שהיא אמרה שהיא מרגישה שמספיק והיא מוחאת כף ואני מתייצב. שאלתי אם היא רוצה לסיים את הקשר והיא אמרה במפורש לא. ושנצא מזה. צחקנו שזה המשבר בראשון שלנו... רציתי ללכת והיא לא נתנה לי ( היה מאוחר). השיחה לא הייתה בריב אלא בצורה נוחה מאוד. אפילו קצת צחקנו מזה. נשארתי לישון והיה לילה נחמד - שוב בכפיות. לא שכבנו (מסיבות נשיות) אבל היא הראתה לי שלא מדובר בחוסר משיכה בדרכים אחרות. היה כייף. בבוקר התעוררתי והתארגנתי שהיא עוד ישנה. הערתי אותה ואמרתי לה שאני הולך. היא הגיבה ב"לא" קטנטן עם הראש אבל אמרתי לה שזה הדבר הכי חכם שאני יכול לעשות כרגע. והוספתי שכשהלב שלה יפגוש את השכל אז היא תדע איפה לחפש אותי... והלכתי. מאז כלום! לא יצרתי קשר והיא גם לא. זה קשה ומתסכל. זה היה אמור להיות השבוע חופש שלנו. שבוע אחכ ידעתי שהיא טסה לחול לפגוש את אותה חברה ששידכה בינינו. זה שבר אותי (אני מניח שאפשר לתאר) גם ברגעים אלו שהיא לא בארץ אני מבולבל לגמרי - איך ממצב מושלם זה התפוגג? איך אפשר להיבהל ככה ממשהו טוב כל כך. על פניו יתכן וזאת האחת... אומנם מוקדם מאוד מאוד להסיק אבל כל הנתונים הראשוניים מצביעים על כך שכדאי לנסות ולהמשיך להכיר כדי לברר אם זה כך באמת. הרגשת פיספוס! אני מקווה שהיא תחזור לארץ ותתעשת או שיגמר או שיש עוד סיכוי קלוש שיצא מזה משהו (בזכות החברה אולי ) אני לא יודע. רציתי לדעת את דעתכן (תמר ודלית) על הסיפור. מה הקטע של המשחקי כח. מה יכולתי לעשות? כל בחורה ששמעה את דברי אמרה שהיא הייתה נמסה אם מישהו היה מתנהג אליה ככה ושאולי הבהלתי אותה... חושב חיובי ולא מצפה לכלום (חלק משכנוע עצמי קל...) תודה

שלום לך 'בחור טוב', (אין כאן, לדעתי, תמר ודלית אבל אנסה בכל זאת לשתף בתחושותי). אתה מתאר מערכת יחסים אינטנסיבית מאד, שניצתה בזמן קצר, ודילגה על "המשחקים" המקובלים של החיזור והבדיקה. אני שומעת את הרתיעה שלך ממה שאתה מכנה "משחקים של בינו לבינה" או "משחקי כוח", ואת הזהות שאתה יוצר בין כנות ופתיחות לבין "להימרח אחד על השני", "חיבוקים וכפיות". כמה פעמים חזרת על המונח "מושלם" (נשיקות מושלמות, קשר מושלם, וכו'). אני לא באמת יודעת מהו קשר מושלם (ואם יש בכלל ישות כזו), אך לו הייתי חייבת לתאר קשר כזה, נדמה לי שהוא היה כולל גם מרחב אישי, חופש, נפרדות, והרבה משמעות של הביחד על רקע הרבה משמעות של הלבד. אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך, או עם אדם נוסף, מדוע אינך יכול לשאת את מצב האמצע. כשקמת בבוקר האחרון איתה, אמרת לה למעשה: אני יכול *רק* כשזה "הכל או לא כלום". ערב לפני כן היא אמרה לך, למעשה: אני נחנקת, אני חייבת אוויר. בוא ננסה אחרת. איכשהו, יש לכולנו נטייה לדבוק בדפוסי קשר אופייניים, אותם אנו סוחבים שנים רבות מאז ילדותנו. אני חושבת שבעזרת טיפול פסיכולוגי דינמי אפשר וכדאי להגמיש את הדפוסים הללו, כדי לאפשר מגע חברתי ובינאישי מסתגל יותר. לטעמי, אתה ובנות זוגך העתידיות תוכלו לצאת נשכרים מאד מיכולת להימצא בקשר מספק, גם אם לא מושלם. בהצלחה ליאת