מרגישה שהולכת...

להתמוטט. ו"מתה" מפחד שכך יקרה. התחושות שיש לי כרגע מבעיתות אותי. תחושת אובדן התקווה. חוסר יכולות להנות ממשהו, הכעס, אובדן השליטה, הכאוס, תחושה שהכל מתפרק... שאין כח להתמודד עם הכל. אכזבה מעצמי, אכזבה ממשפחה, חברים, זה שהכרתי והחליט לצאת מחיי ללא הודעה מוקדמת. ואכזבה גדולה - ממקום העבודה. מעבר דירה בפתח וחובות כלכליות. קיבלתי הודעה על פיטורין חלקיים..לאחר שהעזתי לומר לאחת המנהלות במשרד החדש שיש במקום "יחסי אנוש גרועים". שנים רבות מילאתי את מטלותיי במסירות, אדיבות ומקצועיות יוצאת דופן. אולם בפוליטיקה (במקומות עבודה) כשלתי. ועכשיו אני צריכה להתמודד עם ההשלכות של משרה חלקית, במשרד עלוב וחסר תנאים. ואין, פשוט אין עם מי לדבר. שפל אנושי שדבק ללא הבחנה בכל אחד ואחד. אולי ניסיתי לשנות את העולם, אולי ראיתי בו יותר טוב ממה שיש בו באמת. הייתי טיפשה. מרגישה שהכל סוגר עלי והאויר אוזל...מנסה להתעודד..יש קומץ חברים, מטפל רוחני..אולי הפעם זה חשוך מרפא? יש מרפא לאכזבה מרה? מעצמי (שאף פעם לא מוצאת את האומץ לחיות באמת, שאין בי את החוסן להתמודד טוב יותר), מההוא שהתאהבתי בו (ולא היה מסוגל להתמודד עם זה וגם אפילו לא להודות בכך בפני), מהסרחון הפוליטי בעבודה.. ההורים הממורמרים והלא יציבים (שלא מסוגלים לתמוך, להוות רשת, שעם עצמם בקושי מסוגלים להתמודד). איך מוצאים את המוטיבציה לבנות מחדש? מה עושים כאשר מתייאשים מהחיים?

ליאורה ערב טוב, עצוב לשמוע עם כמה עומס את מתמודדת בימים אלה. זה באמת נשמע רע. כמו אצל שרית, גם אצלך הצרות מגיעות יחד, בזמן הלא מתאים. פיטורין ממקום עבודה בטוח - בעיקר על רקע קשיים כלכליים - הוא גורם דחק משמעותי, הגוזל משאבים נפשיים יקרים. אם יש לך קומץ חברים טובים, זכית. חברי אמת יכולים לרפד גם חבטות קשות, וללוות אותך בדרך חזרה למעלה. חברים הם גם מי שמזכירים לנו שכישלון מקומי לא צובע את כל הקיום שלנו בצבעיו הקודרים. אני מאחלת לך שתצליחי להפיק מהחוויה הכואבת הזו סוג של שיעור (כן, סירחון פוליטי הוא משהו שצריכים לדעת לעקוף באלגנטיות במקומות עבודה מסוימים), ולהביא את עצמך לסביבה האנושית לה את ראויה. חזקי ואמצי ליאת