הקשר טיפולי ..(שלי ..)

דרור היקר, מה שלומך?... אני רוצה להתייעץ איתך במשהו מאוד חשוב שעולה לי בטיפולים האחרונים .. אני מרגישה שאני באיזושהי צומת ..צומת דרכים ..?! שאני לא יודעת איך לעבור אותה .. כבר אמרתי ..שאני בטיפול כבר כמעט שנה וחצי ..פעמיים בשבוע אינטנסיבי לעיתים גם פגישות חירום ..שנותנות תדירות של 3 פעמים בשבוע . כל השנה האחרונה מלווה בהמון שתיקות !!!!!!!, התנגדויות , בכי , כאב , תופעות של התקפי חרדה ..רעד ..כמעט עילפון סרט שמכיל בתוכו את כל האפשרויות שרק אפשר כתופעת לוואי של פוסט טראומה ..טראומה שלא טופלה על ידי במשך עשר שנים .. ואחרי פגיעת אמון בסיסית באנשים ..בחיים ובכלל .. כאשר הגעתי למטפל ..בהתחלה הייתי מפורקת לחלוטין , זה קרה אחרי שפגשתי את הבחור שפגע בי באופן אקראי ברחוב ..העולם התמוטט לי ..כרעם ביום בהיר .. התמוטטתי נפשית במלוא מובנה של המילה .. התחלתי טיפול ..בהמלצת מטפל שהפך לחבר קרוב שהכיר אישית את הפסיכולוג .. אחרי 3 פגישות ..המטפל אמר לי שהוא מצטער ..שהוא לא יוכל לקבל אותי ..פרטי ..שזה מהווה בעייה .. כעסתי עלייו מאוד ...אמרתי לו שאני בגללו לא הצליח לטפל בעצמי בחיים ...שהוא פגע בי שהוא ממשיך את כל מה שנעשה לי עד היום ....פגיעה באמון ... הוא יצר איתי קשר ..אחרי מספר ימים ביקש שאבוא אלייו ..שהוא מוכן לקבל אותי ..בתחילה אפילו דרך הקופה במחיר מוזל ולאחר מכן פרטי וגם בא לקראתי מבחינת מחיר ..ניסה לתקן את המצב ....השתכנעתי ..והייתי ככ צריכה מישהו שיעזור לי .. למרות שבתוך עצמי ..ידעתי שהוא לא מספיק שם בשבילי ..אחרי שהוא התנגד לקבל אותי .. אבל התחלתי בתהליך ..אל עבר הלא נודע ..מסע ששינה לי את כל החיים בשנה וחצי האחרונות .מסע כואב ..כמו לידה ...שלא הייתי מתארת לעצמי ..שתהליך פסיכולוגי יכול להיות ככ קשה ... אף אחד לא הסביר לי איך עובד התהליך..מהם גבולות ..מה הציפיות ...פשוט זרמתי למקום הזה ..וראיתי בו מקום בטוח ...כשבשום מקום לא הרגשתי את זה .. המטפל אמנם הרבה מאוד מהפעמיים נחווה כאדם רגיש , עדין , אכפתי ..אבל לא בצורה שהייתי רגילה ...עדיין היה קשה לי בקשר הזה ..הגבולות .. וובניית האמון נעשה בהדרגה .. במהלך הטיפולים השתיקה מהווה חלק מאוד מאוד ענקי בתהליך ... אני לא יודעת ממה היא באה .. בעצם אפשר לשער ..מבושה , מכאב , מהתנתקויות ובריחות כדי לא לגעת בדברים קשים ..אולי אפילו ..מהרגל...שלא מדברים שכואב ..רק מדחיקים.. בחדר הטיפולים ..השתיקה הייתה ככ מאיימת ..עבורי ..שפיתחתי מנגנוני הגנה מעצמי לעצמי ..התנתקויות ע"י בהייה בקיר ...אי הסתכלות לעינייו של המטפל ..העיקר לברוח ...כמו ילדה קטנה אה ?מי היה מאמין ... השתיקה געשה בי ...כשבעצם ..ככ הייתי צריכה לדבר ..חיכיתי שהוא זה שיוביל ..הוא זה שיגיע אליי , קיוותי רציתי ..אבל לא תמיד זה נעשה וגם כשזה נעשה הרחקתי ... לא הצלחתי .. המטפל רוב הזמן ..ברח איתי בשתיקות ..שתק יחד איתי ..לא ניסה לעורר אותי יותר מידיי ..לכן איפשהו התרגלתי ..למצב ..הזה ..אבל למדתי שהקום הזה מגן עליי, שומר , מבין ..גם אם בהרבה שתיקות. באיזשהו שלב ..זה התחיל להעיק לי .. הצלחתי מחוץ לחדר טיפולים לנהל איתו תכתובות דרך סמס ..דרך הבעות מילים כואבות ..מבלי שהוא יגיב וזה בעצם היווה לי שמירה על הקשר הטיפולי ..בניתי לי מעיין בועה שהמטפל שם ..יודע מה עובר עליי ..גם אם הוא לא מגיב ..אבל הוא שם איתי גם מחוץ לחדר טיפולים . ו..לא אני לא בן אדם שתקן מטבעי ..להיפך ..אם היינו נפגשים בסיטואציה אחרת בחיים ..הוא בחיים לא היה משער שאני כזו.. אבל ..דווקא שם ..בחדר הזה ..בין ארבע קירות ..ייוצא ממני ..החלק הקשה הזה .. כאילו למילים אין אפשרות לצאת ממני ..הם לא מקבלות ביטוי ... והכאב והתסכול עצומים יותר לאחר מכן.. בתקופה האחרונה עלו גילויים על אבי שפגע בי מינית ...בנוסף לאונס האכזרי שלא עובד הרבה דברים התעוררו שם.. פתאום הצלחתי להרגיש את המטפל שם יותר בשבילי , מדבר , מנסה להוציא אותי מהשתיקות , מנסה לדובב אותי לדבר...כאילו עבר הדרכה ..שינוי ..כאילו הוא באמת מנסה להתקרב ...ואני עדיין הרחקתי ..מפחדת לקרב ..מפחדת ממגע שהופך לקשר אישי יותר ..מפחדת שהקשר הזה הופך להיות יותר מידיי חשוב עבורי .. לכן אני הודפת ברגע שאני מצליחה לקרב ..זה מובן איכשהו, למרות הסתירות ?.. אמרתי לו על השתיקות שלו ..הוא הצדיק אותי , הוא אמר שניסה לברוח הרבה פעמים מהכאב שעלה שם , שגם הוא עושה תהליך של עבודה עם עצמו והוא באמת משתדל מחדש. באחת הפגישות האחרונות , דיברנו בעיקר על הסמסים שאני שולחת לו , זה עלה מיצדו ..הוא טוען שזה מפריע לטיפול . שהוא מזמין אותי להביא את כל מה שמרגיש לי דרך תכתובת איתו ..במילים לחדר .. ואני לא מצליחה ... הוא ממש התעקש ..שהגבול בטיפול ושמירת המסגרת אמורה להיות רק במפגשים ביננו ..ולא מעבר ..מפריע לו מאוד התכתובת הזו שמאוד רועשת מחוצ לטיפול ובטיפול עצמו השתיקה תופסת מקום ענקי ..זא ..במילים פשוטות שאנסה להפסיק עם הסמסים האלה ואביא לפגישה כל מה שאני רוצה לומר .. כעסתי עלייו ..התאכזבתי ..די נפגעתי .. אני שהרגשתי אותו ככ מרוחק ממני בחדר ..קר ..לא מדבר ..והצלחתי להגיע אלייו ולהרגיש חיות שלי עם עצמי דרך הסמסים ..פתאום ..כאילו הוא מנסה לקחת לי את החלק הזה ..החלק הזה מעצמי ..החלק שרק דרכו הצלחתי להביע את הכאב הרגשתי שדרך הכתיבה שלי ..הביטוי של הכאב שאני מצליחה לכתוב לו .. אני בעצם חיה , מרגישה.. וזה מה שעזר לי להגיע אלייו , לנסות להאמין בו, מטיפול לטיפול ..ולהיות שם למרות הכאב העצום .. היום אמרתי לו שאני מבקשת להפסיק את התהליך הזה ...זה כבר התחיל לעלות יותר מידיי על ידי במפגשים.. שחבל שאז ..שהוא לא רצה לקבל אותי ..הוא לא התעקש מספיק ..לא לקבל אותי פתאום אני מרגישה ..שאני ככ צריכה אותו , זקוקה לו , חושבת עלייו ..ומרחיקה אותו מנגד.. הוא טוען שאני מאוד פגיעה וההחלטות האימפולסיביות האלה ..לא כדאי שינתנו בפגישה אחת.שגם אם ארצה להפרד ..זו בחירה שלי ..אבל ייש לעשות תהליך ..של סיום לא הסכמתי ..אמרתי לו ..אין לי את המקום הזה ..לתת לעצמי חלק בתהליך של פרידה ..אני עוד לא עיבדתי ככ הרבה דברים שעלו ..הכל פתוח מידיי .. לכן זה יהיה ..רק פשוט לעזוב וללכת .. הוא לא הסכים .. אמרתי לא למה ?..למה אתה מנסה לשכנע אותי ..הרי כל השתיקות האלה שלך..זה שלא רצית לקבל אותי בעבר ..תגיד שאתה לא מסוגל ..תגיד שאתה לא יכול להתמודד ..על תשים את הכדור בידיים שלי .אל תגיד שהבחירה היא שלי .. ככה יהיה לי הרבה יותר קל. הוא ענה שזה לא זמן לדעתו להפסיק את הטיפול , דווקא במקום הזה שאני נמצאת , ההתנגדויות יכולות להביא לשינוי ..שינוי שיביא לצמיחה .. שאלתי שוב למה ? פעם ראשונה שהוא ענה : כי אכפת לי ממך .. כי את אתגר בשבילי . אמרתי לו אני מתסכלת אותך בשתיקה שלי נכון ? הוא ענה לי שכן..הייתי בהלם .. נותרתי המומה ..כאילו חיכיתי כל השנה הזו , למילים האלה ..של האכפתיות לאכפתיות המוחשית במילים ..וכשהוא אמר את זה ..כיאלו ניסיתי לשכנע את עצמי .. עוד פעם ..שהוא לא מתכוון לזה .הרי כל מי שהיה אמור להיות דמות מיטבה בחיים שלי ..גרם לי לקרע איום אז בטח גם הוא יעשה את זה .. יצאתי ממנו ..בוכה בטירוף..אצלו שיחקתי אותה צינית , כאילו כלום לא כואב ומפריע לי ..הוא ביקש מספר פעמיים שאנסה להיות אותנטית , שאנסה לדבר ..שלא הגיע הבייתה ואז הכאב יצא ממני שוב בסמס..לא התייחסתי ..כעסתי ..שוב הוא מתעכב על הסמסים האלו , מה הלחץ שלו..אמרתי לו ..את זה ..שהוא נותן להם יותר מקום מקום אז הוא אמר נכון ..כי הם תופסים יותר מקום ממילים ..בחדר הטיפולים ואת חייבת לנסות לראות את זה ולא להתנגד .. טוב בסדר אמרתי לעצמי . הפגישה הסתיימה ..ונשארתי באוטו איזה שעה עד שאספתי את עצמי .. הייתי מפורקת לחלוטין, התחלתי להקיא ..בכיתי ...כמו ילדה קטנה שאלתי את עצמי ..למה?... למה אני עושה את זה ?... למה אני מנסה להוביל אותו לשחיקה?.למה אני מנסה להוציא ממנו ...שאני קשה , מתסכלת ..שהוא לא יצליח להתמודד? למה שאני הכי צריכה אותו ..אני מתנהגת ככה ??? איך אצא מהמצב הזה ..ואפרוץ את זה מחדש לטובתי .. איך אצליח לקחת את מה שהוא אמר למקום טוב יותר ?. את הכנות שלו , האמיתיות ...איך אצליח לקחת את זה למקום .יותר מאמין ?יותר סומך?.. נראה לי שמרגע שגיליתי על אבא שלי שניצל אותי מינית.. כאילו כל הקרקע הבטוחה שחשבתי שיש לי התנפצה .. והיום כשאני מבינה שהצלחתי כל התקופה הזו לראות בפסיכולוג דמות מיטיבה של הורה ..של אבא שלא היה לי ...וקשה לי לא לדעת שגם הוא יכול לפגוע בי ..לנטוש .. דרור , תעזור לי , תכוון אותי .. איך לא אשחרר את החבל הזה שנקרא טיפול שאני ככ צריכה ..כדי שלא אדרדר.. אני נואשת , ואני מפחדת מהמקום הזה ..שאנ י ככ צריכה עזרה ומשחקת אותה ..שהכל בסדר .. זה המקום שיכול להוביל אותי לפגיעה עצמית מייאוש .. סליחה שזה ככ ארוך. אני מודה לך שקראת .. ושאתה כאן ..מלווה אותי בהתמודדות בדרך הקשה הזו . אני.

שרית שלום, נשמע שמשהו קורה לך בטיפול, את מרגישה שינוי אצל המטפל שלך ואת לא מבינה את הרקע, זהו משהו שייחלת לו כבר הרבה זמן אבל את מרגישה שהוא גורם לך דווקא להתרחק. אני חושב שהפיצול שנעשה עד כה בין הפגישות השותקות לבין הסמסים המפורטים והסוערים, אולי היה הכרחי, אבל לא קידם את הטיפול. הוא לא קידם אותו כי את יכולת להישאר עם ההרגשה שכל עוד את כותבת לו הוא יודע ואת לא צריכה להתמודד עם הרגש הקשה שעולה בך כשאת מספרת את זה למישהו. כאילו את מספרת ולא מספרת. הניסיון לא לאפשר את זה עכשיו הוא חשוב. הוא מהווה התחלה של תהליך קשה, אך חיוני, להתמודד עם הכאב, ובעיקר להיות מסוגלת להיעזר במטפל שלך. אני יוד שזה לא קל, מדבריו עולה שגם הוא משקיע מאמץ רב. ולכן עצתי היא לנסות ולהגיע לפגישות להתחיל לדבר על למה הוא חשש לקבל אותך (כי את זוכרת לו את זה ובאיזשהו מקום חוששת לסמוך עליו לגמרי בשל כך), ולדבר על הקושי שלך לדבר בפגישות את מה שאת יכולה לכתוב. בהדרגה ובעבודה נכונה את תוכלי להיות מסוגלת להביא תכנים כואבים לחדר ולסמוך עליו יותר. בכל מקרה, אני מאוד לא ממליץ להפסיק את הטיפול באופן חד. דרור