אורנה

שוב בנסיגה מכל מהבחינות..מבחינת הטיפול אני בנסיגה,ברגרסיה, במקום שאני נמצאת בו כרגע.. שאני לא מצליחה להעלות בפניה מה אני מרגישה.. יש לי מחסור במילים,אולי כי באמת אין מילים שיכולות לתאר,לבטא את ההרגשה הפנימית האמיתית{ התכוונתי לרשום מחסום ויצא לי מחסור..לא מתקנת כי זה גם נכון } מנסה לשמור על מרחק.בשביל הבטחון שלי. ויקח לי זמן להתחבר לתהליך שוב...להיות שם בלי המסיכות.. מנסה לתת בה אמון ובו זמנית לשמור על עצמי ממילים/נגיעות/סיטואציות שעלולות לאכזב,להכאיב... זה קשה. אין לי כוח. אני סחוטה נפשית,פיזית... איך אני יוצאת מהמצב הזה? מה עושים? אורנה, תודה(לא קטנה בכלל..) חן

שלום חן, צר לי לקרוא שאת חשה בנסיגה בחייך. אני מבינה שקשה מאוד להישמר ממגע ובכל זאת להתעקש על קשר. קשה אבל חשוב, לאור הקשרים בחיינו שנגמרים ללא עיבוד, ללא מילים. הפעם את מתעקשת על הקשר הטיפולי, גם כשהוא חסום ונטול מילים. זה בוודאי תהליך רגשי חשוב. חזקי ואמצי, אורנה