טראומה היא לנצח?

יעל גרימברג: "לא יכולה לחיות" גרימברג, שהיתה קורבן האונס בשומרת, הותירה מסר התאבדות ונעלמה. אמש נמצאה בקריית-ים הטרגדיה הנוספת נמנעה: יממה לאחר שנעלמה מביתה, אותרה אמש יעל גרימברג בת ה-32 מקריית-אתא, שנחשפה בעבר בציבור בשל היותה קורבן האונס הקבוצתי בקיבוץ שומרת שבגליל לפני כ-18 שנים, בעת שהיתה בת 14. היא נמצאה הערב על ידי כוחות המשטרה, כשהיא משוטטת בחוף קריית-ים. לדברי המשטרה, מצבה הנפשי מוגדר קשה. מוקדם יותר עלה חשש לחייה של הנעדרת, לאחר שהחיפושים אחריה החלו בשעות אחר הצהריים, בעקבות הודעה שהתקבלה על היעלמותה. החשש גבר, כאשר נחשף כי במכתב ששלחה השבוע לעיתונאי כתבה על רצונותיה לשים קיץ לחייה וסיפרה: "אין לי חיים מאז האונס, ואני לא יכולה לחיות". החיפושים אחר גרימברג התרכזו בעיקר באזור הקריות ומפרץ חיפה, אזור בו התגוררה לאחרונה. היא נראתה אתמול באזור קריית-ים, ומאז נעלמו עקבותיה. משפחתה ואנשים שהיו עימה בקשר מסרו כי אינם מצליחים לאתרה. מפקד תחנת זבולון, ניצב משנה ג'אמל חאכרוש, סיפר מוקדם יותר: "אנחנו משקיעים כוחות גדולים במטרה לאתר אותה. אנחנו מחפשים בכל פינה, ונמשיך לחפש ונבקש את עזרת הציבור". גרימברג נחשפה לראשונה בשמה ובתמונתה בראיון ליאיר לפיד בערוץ 2, לפני כשש שנים. מאז פורסמו כמה כתבות וראיונות עימה, בהם דווח כי היא במצב כלכלי ונפשי קשה. היא סיפרה שהיא אינה מוצאת עבודה, ואף אמרה באחד הראיונות האחרונים כי החלה לעסוק בזנות בשל מצוקתה הכלכלית.

דבי שלום, את שואלת שאלה שלא קל לענות עליה, ובוודאי שאין תשובה חד משמעית. בעיניי השאלה המרכזית היא לא האם הטראומה היא לנצח, כי באיזשהו מקום תמיד נשארים זכרונות מאירועים טראומטיים. אלא באיזו מידה הזכרונות האלו, הטראומה ממשיכה לפגוע בתפקוד, באיכות החיים. ישנם מקרים בהם עיבוד של טראומה, עשוי להביא להקלה משמעותית, ולפרוק ככל האפשר את הטעינות הרגשית המתלווה לזכרון הטראומטי. אני לא בקי לגמרי במקרה של יעל גרימברג ובאיזה אופן היא טופלה מיד לאחר האירוע, מה הייתה התמיכה שהיא קיבלה ומקבלת כיום, אבל אילו גורמים חשובים למדי. אבל בוודאי שזה כואב מאוד לשמוע את הסיפור שלה אז ואת הקשיים עמם היא מתמודדת גם כיום. דרור