כנראה ויש מליה כזאת - סקפטיות

אני בת 35 ומעולם לא הייתי אדם סקפטי ופסימי אבל כנראה ויש מצבים בחיים שמגלים את המילה הזאת בכל משמעותה. אני בדכאון, קרוב ל- 4 שנים. לעניות דעתי, הדכאון יושב על מצבור פגיעות נרקסיסטיות רציניות שעברתי בזמנו. פעם כשהייתי בת 21 עברתי דכאון קל שישב על בסיס נקרסיסטי גם- אבל לא היה באותה רמה ולכן, התגברתי עליו במלוא לאחר 3 חודשים בלבד, לבד ללא עזרה חיצונית. היום- קרוב ל 4 שנים במצב שאני חשה עצבות עמוקה, תחושת אבל חזקה ובייחוד זרות קשה לעצמי ולמשפחתי, כמובן גם שאני סובלת באופן חריף מחוסר עניין בחיים וכל שמחת החיים אבדה. כיום אני משוכנעת במאת האחוזים שלעולם לא אוכל להתגבר על הדכאון מ- 2 סיבות פשוטות. 1. עבר יותר מדי זמן מאז האירועים ועד היום, כלומר: אני מבחינה שככל שזהזמן עובר (ועבר!!!), קשה יותר להתגבר על הדכאון ולמעשה קשה עד בלתי אפשרי וחסר סיכוי. אני כבר איבדתי את עצמי, שכחתי מכישורי החיים שהיו וכיו'ב... 2. קראתי והבנתי גם שדכאונות ארוכים למעשה משאירים ליקויים ונזקים באופן בלתי הפיך, אם זה שינוי באישיות- שכבר היום אני חשה שכל השקפת עולמי השתנה, ואם זה כנראה ביכולות אחרות (שלא כ"כ ברור לי למה מתכוונים שאומרים זאת ובייחוד מדוע נזקים אלו קבועים?). אני גם יודעת שמשבר זה היה בלתי נמנע ואני לא סולחת ולא מבינה איך קרה הדבר. דבר נוסף, שגם לאחר המקרה- המשכתי לדרדר את מצבי- בכך שלא פניתי לטיפול מסודר ועקבי...ולכן, היום אני משלמת מחיר יקר במובן- שזה כבר מאוחר מדיי ואיחרתי את הרכבת!!! (כמובן, שגם נוסו עלי תרופות וכו'..). ראשית, הייתי מעוניינת לקבל התייחסות לשני הסעיפים, ושנית, אולי בכל זאת אנסה עכשיו שוב להתחיל טיפול רציף ועקבי אך, אני מחפשת כבר זמן ארוך מטפל/ת מתאים וטוב וגם לגבי שיטת הטיפול אני מתלבטת- אם לפנות לקוגניטיבי- התנהגותי (ששמעתי שהוא יעיל במקרי דכאון!!!), או שמא טיפול דינמי ארוך. עצם ההתלבטות שלי זמן רב - אינו מביא אותי לקבל החלטה בהמשך טיפול. הייתי רוצה לשמוע מאנשים או מהפסיכולוגים שכאן- אם יש סיכוי ולו הקלוש ביותר שיהיה זה אפשרי להתגבר!!!! על הדכאון והפגיעה. אני רוצה לציין, שלגבי הליקויים אני חוששת- כיוון שמאז שאני בדכאון הזה- אני חווה סוג של קהות רגשית, כלומר: רגש שטוח ומצומם- וזה קשה לי בצורה בלתי נסבלת להבדיל מהחיות והגיוון הרגשי שהיה בי קודם לכן. תודה

רציתי עוד להוסיף, כי מהתייעצות בפורום פסיכיאטריה עוד נאמר שני דברים,... אם הדכאון הוא חזר בשנית, אז הסיכויים לליקויים/ נזקים קבועים- גבוהים יותר ודי וודאיים ובייחוד עם הדכאון ממושך מאוד... דבר נוסף, נכתב שם שדכאון בעוצמה חזקה, דייהנו על גבול הפסיכוזה (גלישה), ודאי כי הדכאון יהא כרוני כנ"ל לגבי הנזקים. אז מה אני עושה עם כל החוקים הידועים הללו מראש? האם אכן זה נכון כל הכתוב לעיל? אני רוצה לציין כי אובייקטיבית לא נתגלו ליקויים אצלי- אבל המונח הזה מן הסתם רחב מאוד ומכיל בתוכו מגוון משמעויות...אשמח אם תבהיר לי את הענייו ולו בשל- לנסות ומשהו אחד פחות "להוריד" מעצמי- כן נזקים או לא נזקים?! זאת השאלה. וכמובן, המחשבה שלא עשיתי די לעצמי והנחתי למצבי הנפשי להידרדר - גורם לי לחשוב שאין מה לעשות ויש השלכות מזה לכל החיים- האומנם? או שאני נוקשה מדי? תודה

גלית שלום, נשמע שחייך בשנים האחרונות מלווים בכאב רב שאת לא מצליחה לצאת ממנו. מדברייך עולה שאת מתעניינת וקוראת רבות על עולם הטיפול הפסיכולוגי ועל הנפש בכלל, ונראה לי שאת ניסית ומנסה לטפל בעצמך. אבל אני מסכים איתך שזה משהו שקשה מאוד לעשות אותו בוודאי במצב שלך. אני חושב גם שההתלבטות הארוכה שלך לאיזה טיפול לפנות משקפת את הקושי שלך להיכנס לטיפול. אני לא יודע בדיוק מהיכן הוא מגיע, אבל אני מרגיש שזה קשור לקושי להישען ולסמוך. כאילו חשוב לך לדעת מראש שניתן לטפל, ניתן לשנות ורק אז תסכימי לסמוך. עצתי היא שתפני בהקדם לטיפול, אל תשימי את ההתלבטויות בצד, תביאי את הסקפטיות שלך לטיפול, בהחלט ייתכן כי זה יהיה אחד הנושאים במרכזיים בשלבים הראשונים של הטיפול. אבל זהו גם אחד הנושאים המרכזיים בחוויה שלך כיום את העולם, ואם זה ייפתר הרי שחלק גדול מהעבודה הטיפולית והדרך לצאת מהדכאון נעשתה. לגבי השאלות הספציפיות אם לא תכנסי לטיפול סביר שלא תהיה הטבה. אם תכנסי לטיפול ככל הנראה תהיה הטבה. את שואלת האם תחזרי לגמרי לעצמך. את זה אני לא יכול להבטיח, אם כי זה אפשרי, אבל איכות החיים שלך תשתפר משמעותית. דרור

דרור תודה, אכן הצלחת לקרוא בין השורות ולאתר את החוסר אמון הבסיסי שלי בלהישען , שאגב היה לפני כל המשבר ולמעשה האמון וההתמוטטות קרו במהלך טיפול פסיכולוגי חסר כל אמפטיה, נוקשה וביקרותי. למרות היכולת שלך לאתר בהודעתי את ההיסוס הראשוני, זה לא מנע ממך "באלגנטיות" להתעלם או לנסח באופן כללי ביותר (אם כי אני מבינה במגבלות), למעשה ביקשתי לדעת- מהם הנזקים הקבועים והבלתי הפיכים- שנגרמים בשל דכאון ממושך שהחל בעוצמה גבוה ביותר (חרדה גבוהה ואינטנסיבית, מחשבות דכאוניות ומחשבות יחס פרנואידיות). הייתי רוצה להבין את הגורמים ליצירת הנזקים? מדוע הם קורים? ובמה הדבר תלוי? אני פשוט מעולם לא שמעתי, על נזקים אפשריים - מדיכאון- שלכאורה, נראה כה תמים ולא מזיק בעליל.... תודה