ליאת!

ליאת ליאת, (חשבתי עליך בעודי מקפצת בשלוליות עם מגפי הפלסטיק המטופשים שלי... :-)) יש לי חדשות מרגשות! אימצתי גור חתולים השבוע. כבר הרבה זמן שאני משתעשעת במחשבה של לעשות את זה (אני מתה לאמץ כלב, אבל אין מצב בשלב זה של חיי) ועד עכשיו מצאתי מספיק סיבות למה אני לא יכולה... אבל בתחילת השבוע פגשתי אותו (הוא היה חתול רחוב) והוא היה כל כך מקסים (חולה על ג'ינג'ים!) שלא יכולתי לעמוד בפיתוי. אז עכשיו פתאום יש מישהו שחולק איתי את המיטה הזוגית (איזה חולק, הוא בגודל של בוטן ועדיין חולש על רוב המיטה...) אבל נעים להרגיש אותו מכורבל לצידי עמוק בתוך הפוך... בכל אופן, זו הפעם הראשונה שיש לי חיית מחמד "רצינית". לא גדלתי עם חיות בילדותי (דגים זה לא נחשב. אי אפשר ללטף...) ואני מוצאת שעצם נוכחותו מציפה אותי מבחינה רגשית, בעוצמה שלא צפיתי. מעבר לעובדה שזו הייתה "אהבה ממבט ראשון" כל מה שאני רוצה זה להיות קרוב אליו. כבר הרבה זמן שאני מרגישה כמו ילדה קטנה שוב, בתוך הטיפול, ופתאום מוזר לי להיות בצד המטפל. נעים מאוד, כי אני מוצפת אושר כשהוא בא להתכרבל לי בין הידיים ולגמרי מתמסר לליטופים שלי, אבל גם מציף מאוד את החוסר שבי, את המקום שכמה לחיבוק של המטפלת. וכל זה ביחד מתערבב לי בבטן, עד שהיום כשהוא ישן בזרועותיי פשוט פרצתי בבכי פתאומי ומאוד מאוד עמוק. אני מאושרת על ההזדמנות שיש לי לדאוג לו, תינוק מתוק שכמוהו, ואני רואה עד כמה הוא מחפש את המגע והליטוף, אבל באותה מידה זה פשוט פער לי פצע באמצע הלב, ומכאיב לי כשאני מבינה שאני כבר לא קטנה, ושבעצם ההזדמנות שלי להיות כל כך מוגנת ומטופלת חלפה עברה לה. יום אחרי שמצאתי אותו, הייתה לי פגישה טיפולית. עקב אילוצים הוא היה איתי שם, ונראה היה שגם הוא מאוד מחבב את המטפלת שלי (איך שנתתי לו להסתובב הוא קפץ והתיישב עליה, והסתכל עלי גם הוא בעיניים גדולות ואמפתיות... :-)) בכל אופן, היא אמרה שהיא חושבת שזה לא מקרי שדווקא עכשיו אימצתי אותו, שלאחרונה אני מרשה לעצמי להתקרב, מרשה לעצמי להתמסר, נקשרת ולא בורחת. אולי החתול הוא עוד שלב בדרך... (אימון באינטימיות על חתולים... את חושבת שאני יכולה להוציא על זה פטנט?) בכל אופן, אני כבר לא כל כך בטוחה מה רציתי לשאול... אני מניחה שאני כנראה מחפשת עוד הסברים להצפה הרגשית שלי אל מול החתול (נמש שמו) או כל מחשבה אחרת שעולה בך בעקבות מה שכתבתי... תודה, נועם

ערב טוב נועם, הגם שאני באופן מובהק "טיפוס של כלבים", הסיפור שלך הצליח לרגש ולשמח אותי, כמאמינה גדולה ביכולתם של בעלי חיים לשדרג את חיינו כמעט מכל אספקט. נהניתי במיוחד לשמוע על הביקור של נמש בקליניקה (טיפול משפחתי?), ועל המקומות הרכים שהתעוררו לחיים בזכותו. אני חושבת שהתמורה האמיתית מתחוורת דווקא בהתקיימות המשותפת האפורה, אחרי ההתרגשות הראשונית, כשלומדים להתנהל בהרמוניה מתוך כבוד וסובלנות. (לפעמים אני קצת מודאגת כשהופכים בע"ח לסרוגייט רגשי, בעיקר מתוך דאגה כנה למה שיקרה לו אחרי ההחלמה של בעליו. אבל עליך אני סומכת במיליון אחוז). מאחלת לכם שנים רבות של נחת והתפעלות הדדית דרישת שלום חמה מירדנה, שבטח הייתה רודפת אחריו בנביחות זוועה עד קצה העולם, ולו כדי להסתיר את העובדה שהיא פוחדת מחתולים פחד מוות... לילה טוב ליאת

הקראתי לנמש את התשובה שלך, והוא פיהק, התמתח וחזר לישון... נו, מה הוא מבין... אני חושבת שאני בעיקר מאושרת ממנו. פתאום לחזור הביתה נהיה הרבה יותר כיף... הוא ישן איתי ביחד, ואתמול הוא ישן חצי מהלילה צמוד לבטן שלי, ואת החצי השני הוא בילה בשקע הצוואר, איפה שהצוואר מתחבר לכתף, כמו צעיף פרוותי במיוחד. זה נעים, אני מאמינה, לשנינו. הביקור של נמש בקליניקה בהחלט היה משעשע, והיה מאוד נעים לראות אותו מתמסר למגע של המטפלת שלי, מגרגר בהנאה, מתכרבל... קצת כאילו הוא עשה בפועל את מה שאני מרגישה... גם היא נהנתה מתשומת הלב שהיא קיבלה, עד לשלב בו הוא ניסה להפוך אותה לקיר טיפוס ולהחריב לה את הסוודר (זה אחרי שהוא תקף בנחישות של גור נמרים את השרשרת שלה והקשה עליה להתרכז במה שאני אומרת) ואז הוא הוחזר לזרועותיי ונמנם את שארית הפגישה. נמש מוסר ד"ש חם חזרה לירדנה, בלי להבין למה היא לא רוצה לשחק איתו. הוא לא מבין מה מפחיד בחתלתול קטן שעוד לא לחלוטין בעל קורדינציה על הפעלת 4 הרגליים שלו בו זמנית, מה שהופך את הריצה שלו למופע מעידות והתגלגלויות מצחיק במיוחד... שבת שלום, נועם נ.ב - אני יכולה להרשות לעצמי לשלוח לך למייל תמונה של האוצר? סתם, שתוכלי להתפעל באופן סופי? (אני מתה להשוויץ...)

מותר לי להצטרף? אני תמיד מצליחה לדמיין מאוד בבהירות את הדברים שאת כותבת.. (כיף לדמיין איתך).. כבר ממגפי הפלסטיק (המטופשים?) התחלתי לחייך, והחיוך התרחב והתרחב ככל שהמשכתי לקרוא.. חושבת שהתאהבתי בנמש :-) (כן, גם לי יש חולשה קלה לג'ינג'ים..). זה היה מהחיוכים ששזורה בהם איזו נימה של עצב.. חיוך של הבנה זה היה. של מוכרות.. עצב, על שכך את מרגישה, על החור הכמה הזה שנפער ומכאיב ומטלטל.. גם אני, בתקופה האחרונה, מצאתי את עצמי מתייפחת בסיטואציות שלא ציפיתי לבכות בהן, רק כי עוררו בי את ההעדר בכל עוזו. מפליא, לפעמים, כמה העדר יכול להכאיב. להיחרט כך פנימה... קצת כמו חוויה גופנית שנרשמת בך איפשהו, חזק, גם אם אתה לא מצליח לשים אותה במילים.. לא בטוחה מה אני רוצה לומר. אולי רק לספר לך מה עוררו בי הדברים שלך. אני מאוד שמחה שיש לך נמש כזה קטן לדאוג לו (כמעט יוצא לי קול כזה לתינוקות.. מצחיק..). שמחה גם בשביל נמש שזכה בך.. שיזכה להכיר, איתך, את שלל גילויי הרוך והקירבה והדאגה שאת מסוגלת להם.. זה בדיוק הזמן לאמץ כזה נמש! בדיוק הזמן! :-) בטוחה שהגב' שלך, שתחייה, שמחה גם היא על נמש הקטן שישב עליה (איזו סיטואציה מצחיקה.. כמעט מצחיק כמו לדמיין את המטפלת של ME מפזזת לצלילי אינפקטד מאשרום :-)) למרות שקשה עכשיו, אני דווקא שמחה לשמוע אותך כך.. את צומחת :-) דרישת שלום חמה ממני, לילך.

לילך לילך, נעים לשמוע ממך :-) נעים מאוד אפילו :-) יש לי הרגשה שכמה שנובט אצלך, ככה לא נובט אצלי (מדברת רק על הצמחים, כן?) ניסיתי בכל הכוח להנביט לי פלפלים, וכל מה שיצא זה זרעים על מצע צמר גפן... נו טוב, אולי אני צריכה להתרכז בתחום החתולים... אני חושבת שההרגשה שלי והעוצמות שנמש מעלה, מתאזנות לי לאט לאט. יש משהו זורם יותר בהתנהלות שלנו, הוא כבר יודע לזהות מתי אני ישנה ולא להציק, הוא כבר לא יוזם משחקי נשיכות בארבע לפנות בוקר ומעיר אותי בבהלה, ובכלל, שנינו נינוחים יותר אחד עם השני. כמה שאני אוהבת אותו. שמחה שכתבת לי. ראי עצמך מוזמנת לפגישה אישית עם נמש. יש לי הרגשה שהוא יחבב אותך ישר... מבטיחה לשלוח תמונות שלו בקרוב, כבר עשיתי לו בוק עם המצלמה של הפלאפון... שבת שלום, נועם