שאלה על אובדן

יש לי עוד שאלה ליאת. אשמח את תעני לי גם כאן. איבדתי הורי לפני כמה שנים, ואני לא מצליחה להתמודד עם הדברים שלהם שנמצאים בבית. אפילו לנקות את הארון אני לא מצליחה. הכל נשאר כפי שעזבו אותו, ואני מרגישה שאין לי את הזכות לגעת בדברים שלהם. אני לא דיברתי על זה בטיפול. ואין לי מי שיעזור לי להתמודד עם זה (בלארגן את הדברים, כי גם האחים שלי מתעלמים מהנושא והם לא גרים בבית). איך אפשר להתמודד עם זה. תודה לך

שוב שלום לילי, המשימה של פינוי חפצי ההורים היא משימה קשה מאין כמותה, הטעונה במשמעויות סימבוליות ובהצפה חדה של זיכרונות התוקפים כמעט את כל החושים. אני חושבת שעליך להעלות את הנושא על סדר היום בפני האחים שלך, ולבקש מהם - לא תזיק מידה של אסרטיביות - להתגייס יחד כדי להיפרד סופית מהחפצים הללו. תוכלו לקבוע מראש יום שיתאים לכולכם, מבלי יוצא מן הכלל, ולהירתם לזה. מניסיוני, אוכל לומר שמה שנראה מראש כמשימה בלתי אפשרית, יכול להפוך - עם גישה מתאימה - לחוויה מיוחדת ומשמעותית, ואפילו ל'גיבושון' משפחתי בין האחים. בעניין ה"זכות" לגעת בדברים, אני חושבת שלמדתי בדרך הקשה הזו, עד כמה חפצים יכולים לאבד מערכם הממשי בהיעדר בעליהם. הרבה שאלות פילוסופיות עולות בהקשרים כאלה, על מקומם של חפצים ודברי ערך בחיינו, שאלות הנוגעות למרדף האינסופי שלנו אחר מוצרים העולים בכסף רב, מרתון אינסופי של צבירה מיותרת, אשר יום אחד תיפול למעמסה כבדה על מישהו, שירים גבותיו וישאל "למה, בעצם?". קצת נסחפתי, אני מודה. מקווה שאולי בכל זאת תמצאי טעם כלשהו בדברים. יש כנראה דברים שאין דרך נעימה לעשותם. כל אחד מוצא את הדרך שלו לצלוח אותם בשלום. בהצלחה ליאת