התייעצות בלתי פוסקת

שלום לך, אשמח אם תגידי לי אם מה שאני עושה נכון או לא! אני בטיפול, אבל יש לי גם שני חברים קרובים שהם פסיכולוגים. אז אנ יכל הזמן שואלת אותם כל מיני שאלות, מתייעצת איתם, בודקת בתורה עקיפה את מה שהיה בטיפול, לפעמים אני משקרת להם ואומרת שעזבתי על מנת שיתנו לי יותר תשובות ותמיכה. הבעיה שאני לפעמים מבולבלת, מוצפת, ואז אין לי למי לפנות! ואני לפעמים מתנתקת מכולם ואפילו מהמטפלת שלי בלי שום הסבר. פשוט מתרחקת לזמן מה!

שלום מעיין, האסוציאציה הראשונה שעלתה אצלי למקרא דברייך הייתה של "ללכת בלי - להרגיש עם". אחד הדברים המעייפים פסיכולוגים יותר מכל, זה הציפיה שיטפלו "על הדרך" גם בחבריהם. גם אם הם נותנים עצות פה ושם, זהו בוודאי אינו טיפול. ברוח הפניות של קודמותייך, אזכיר שטיפול יכול להתקדם ולהצליח כאשר המטופל רוצה בכך ומוכן להשקיע את המאמצים הכבירים הכרוכים בזה. לשקר לעצמנו ולאחרים נראה בעיני השחתה של זמן יקר וכסף. שולחת לך אומץ ועידוד להתחיל לגעת באמת שלך, לאט לאט. בהצלחה ליאת