ACTING OUT

למה אני בכל פעם שאני עושה ACTING OUT (כפי שאתם מכנים את זה שזה כולל, לצעוק, לשבור, לצאת מהפגישה, שתיקה מוחלטת) אני מרגישה יותר טוב אחרי הפגישה. האם זו דרכי להגיד לה שקשה לי? שכואב לי? שתהיי לצידי? האם היא תבין, אם זו אכן כוונתי? עד כמה היא תסבול אותי? ולמה מטופלים משתמשים בטכניקה זו (אפילו כשהם לא מודעים לזה)?

שלום א' acting out או בתרגומו לעברית "ביטוי בפעולה", הוא מושג פסיכואנליטי במהותו, והוא מתייחס למצבים בהם המטופל "מתנהג" את רגשותיו במקום לתת להם ביטוי מילולי. בדר"כ פעולות אלה *אינן* מודעות למטופל, והוא עושה בהן שימוש בהיותו חסום רגשית או חרד מול ביטויים רגשיים עוצמתיים. ההתנהגויות שאת מתארת מבטאות באופן ישיר אגרסיה, ולכן הן אינן acting out במובן הקלאסי של המושג. בכל מקרה, מטופלים נוטים להשתמש ב"ביטוי בפעולה" כאשר הם למדו שביטוי רגשי ישיר לא זכה להתייחסות נאותה או סיבך אותם בצרות בשנים המוקדמות לחייהם. בברכה ליאת