טיפול בדיכאון קליני

אני בן 60 וסובל מדיכאון יותר מ-5 שנים. לאחר שבשנה האחרונה הייתי מאד עצבני ואגרסיבי החלטתי להישאר ובבית ולהשתדל לא לצאת מהבית כדי לא לגרום נזקים לאשתי וילדי. אני לוקח לטיפול תרופה בשם ציפרגלס 2 כדורים בערב ואחד בבוקר ואני גם לוקח כדור שינה לפני השינה בלילה כדי להצליח להרדם. איך אני מבלה את היום? ובכן אני מתעורר בבוקר בערך ב-7 לפעמים אוכל משהו ולוקח תרופות ואז כך שוכב במיטה ושומע רדיו. בערך בצוהרים או קודם נרדם שוב ואז קם מהמיטה ב-17:00 בערך שאשתי חוזרת מהעבודה, אוכל צהריים קצת אינטרנט ורואה טלויזיה עם האישה. פעם בשבוע אני ניפגש עם חבר לשיחה ולעיתים רחוקות יוצא לארוע משפחתי או חברי. אני מרגיש שעברתי כבר מספיק בחיים, יש לי 3 ילדים גדולים שכבר יכולים להסתדר בעצמם, אשתי סובלת גם מדיכאון ומטופלת גם בכדורים והפסיכיאטר שלי נראה שהתייאש ממני ולאחרונה גם התחלף הרופא. הרופא שלי טוען שבגלל ברוקרטיה וחוסר תקציב אנשים כמוני לא יקבלו טיפול מתאים לעולם ואני מפחד מאד מאישפוז במחלקה סגורה, דבר שניסו לעשות לי לפני כחצי שנה. איני עובד כבר הרבה שנים ואני מקבל את מצבי אך חושש ששכיבה ארוכה במיטה עלולה להזיק לי ולמעשה אין לי כל פחד מהמוות אבל פוחד ממחלות קשות. מה הייתים אומרים לי לעשות?

פז שלום, המצב שאתה מתאר הוא מצב כלל לא פשוט ואתה בוודאי יודע זאת. אתה סובל מדכאון כרוני כבר חמש שנים, ללא הטבה משמעותית למרות הטיפול התרופתי. בדבריך אתה אומר שמשהו גרם לך לפנות לכאן, המחלות הפיזיות. קיים קשר בין מחלות פיזיות לנפשיות בעיקר כאלו הגורמות לעלייה בלחץ, ירידה בפעילות ושמירה על הבריאות. במובן זה חששותיך מוצדקים. השאלה מה ניתן לעשות תלויה במידת המוטיבציה שאתה וסביבתך יכולים לגייס. אתה מפחד מאשפוז במחלקה סגורה, אך ישנן אפשרויות טיפוליות נוספות. למשל טיפול יום. כלומר מסגרת טיפולית קבועה המתחילה בבוקר ומסתיימת בשעות הצהריים. כמו כן עם ההתקדמות הטיפולית ניתן ורצוי לשקול אפשרויות תעסוקה נוספות. בכל מקרה דבר עם הפסיכיאטר שלך, נסה לברר איתו על אפשרויות טיפול מעין אלו. נצל את המומנטום שבעטיו כתבת לכאן. את אותו גורם שהביא אותך לפנות. דרור