מטפל-מטופל

שלום דרור אשמח לשמוע מה דעתך על מטופל שפשוט קם והולך באמצע הפגישה, כי אינו יכול לשאת יותר. (זאת לא הפעם הראשונה שאני בורחת, כשאני לא מצליחה להתאפק יותר וכשיש אפשרות שאני אפרוץ בבכי או כשהיא לא מבינה אותי ואני לא מצליחה להעביר לה מה ואיך אני מרגישה כלפי נושא מסוים). איך אתה רואה את זה בתור מטפל? מה זה אומר לך? האם זה פוגע בך, או שיש מקום שתבין את זה ותבין מה עובר על אותו מטופל?

תמי שלום, קיימים מקרים בהם המטופל חש שאינו יכול להישאר עוד בחדר, בין אם יש לו קושי לבכות מול המטפל, או שהוא חש תסכול או חרדה גבוהים מדי הוא מעדיף לקום ולצאת. העבודה הטיפולית של המטפל היא לנסות ולהבין מה קרה שם. הרי הכלל הבסיסי בטיפול הוא שעל הכל אפשר לדבר, שאי אפשר לעזור כאשר עושים דברים במקום לדבר עליהם. אז חשוב להבין מה קרה שהמטופל לא הצליח לעמוד בזה. לנסות לחשוב ולהתקדם ביחד איתו אל עבר היכולת לומר במקרים מסויימים למשל:" אני רוצה לברוח מכאן". אני מבין את החשש שלך שפגעת בה, אולי גם החשש שהיא לא תרצה לעבוד איתך יותר. אבל גם אם פגעת בה, אני בטוח שהיא תצליח לעמוד בזה ולאפשר לשתיכן להמשיך הלאה. דרור